היבטים משפטיים ועסקיים לאמני/ות תלת מימד ויוצרי/ות הדמיה

From how to sound and vision
Jump to navigation Jump to search

שני ארועי זום[1] שנערכו בשנת 2022 עם מנכ״ל איגוד העורכים - איגוד מקצועות הפוסט בישראל (ע״ר) נגה בריינס והיועצת המשפטית של האיגוד עו״ד גליה מלוברוצקי וכשחקן חיזוק ויוזם הארוע חבר האיגוד משה שמש מתלת מימד ישראל הוצגו הסעיפים העיקריים שצריכים להיות בכל חוזה הדמיה/הזמנת עבודה ונחקרו פתרונות לבעיות נפוצות בעבודה עם לקוחות.

במפגש עברנו על סעיפים עיקריים בחוזה האיגוד ליוצרי ויוצרות הדמיה הנמצא כאן לשימוש חברי וחברות איגוד העורכים - איגוד מקצועות הפוסט בישראל (ע״ר)

  1. הקלטת החלק הראשון
  2. הקלטת החלק השני

תמלול ערוך של הארועים:

וובינר בנושא היבטים משפטיים ועסקים לאומני/ות תלת-ממד ויוצרי/ות הדמיה

חלק 1

בהשתתפות: משה שמש, גליה מלוברוצקי, נגה בריינס

משה:   מצוין, תודה רבה. טוב, חברים, תודה רבה שהצטרפתם אלינו וברוכים הבאים. אנחנו עושים היום ובינר, אחד הוובינרים הכי מבוקשים או אחד כזה שנדרש ורצינו אותו די הרבה זמן, שהולך לדון על ההיבטים המשפטיים בכל מה שקשור בפן המשפטי של כל התוכן שאנחנו עושים. אנחנו חבר'ה שמייצרים הרבה-הרבה תוכן, התוכן הזה הוא ניזון הרבה מאדריכלים או מיוצרי מקור, ואנחנו עובדים תמיד עם מקורות אחרים, ויש לנו איזשהו תוצר שאנחנו בסופו של דבר מייצרים. התוצר הזה הוא תהליך משפטי לכל דבר ועניין, וזה שכאילו, חס וחלילה, כן? אף אחד מאיתנו או חלקנו לא נתקל אף פעם בתהליך משפטי, שהיה צריך לתבוע או נתבע, אז בגדול זה מה שצריך להיות. כאילו, אנחנו עושים עבודה שהיא בסופו של דבר חוזה, תהליך משפטי בין לקוח ליוצר, שזה אנחנו, ובסופו של דבר אנחנו צריכים גם לשמור על עצמנו, גם לשמור על העשייה שלנו ולנתב את האנרגיות שלנו לעשייה ופחות להיבטים כאלה, אם אנחנו נהיה מודעים לכל הדברים שאנחנו צריכים להיות מודעים אליהם בתהליך.

אז – אז מי שלא מכיר אותי, אני משה שמש, אדריכל. יצרתי הדמיות בעברי. אני בדיוק עונה למשבצת של החברים פה שמייצרים פה הדמיות למחייתם. ואיתי ביחד נגה וגליה, שהן בעצם מייצגות את איגוד העורכים. אני בעצמי חבר באיגוד העורכים, ונהנה מכל המטריה הזו שנקראת "האיגוד", שעבדנו קשה כדי להכניס את כל מבצעי ההדמיות תחת המטריה, ואני אשאיר לנגה להגיד על זה כמה מילים. רק נגיד שאנחנו נשאיר איזשהו חלק שבו חבר'ה יוכלו לשאול שאלות ממקרים שקרו להם בפועל ורצו לשתף אותנו פה, וזה סבבה.

אז, נגה, אז זה תחת פיקודך. וזהו. נראה לי שכדאי להתחיל, און בורדינג.

מידע נוסף – נקודות חיוניות להתנהלות של עצמאים בפוסט, אנימציה והדמיה


נגה:     אני נגה בריינס, אני מנהלת את איגוד העורכים, שלא כשמו – זה איגוד מקצועות הפוסט, האנימציה וההדמיה. השם הוא שם מסורתי, כי האיגוד הוקם בעצם בידי כמה עורכים שנמאס להם לעבוד משמרות של 10 ו-11 שעות, אז הם הקימו איגוד, והפכו משמרת ל-9 שעות.

לפני כמה שנים הייתה באמת התאגדות של יוצרי הדמיה לתוך האיגוד, ומאז אנחנו מאוד, כאילו גם אוקיי, עוד אנשים איכותיים שהצטרפו לאיגוד, וגם אנחנו, יצא לנו באמת להתעסק המון-המון בהיבטים המשפטיים של הנושא ולהבין את התעשייה שבה יוצרי הדמיה עובדים. ואני רוצה להציג קודם כול את גליה מלבוצקי, שהיא היועצת המשפטית של האיגוד. היא גם מייעצת על החוזים בעצם, כל חבר איגוד יכול ויכולה, אנחנו כותבים לו ולה את החוזה שהם משתמשים בו, וגם חוזים שהם מקבלים מהלקוחות – אנחנו משכתבים להם אותם. וכמובן, מתעסקים בכל מיני דברים שקשורים בהפרות זכויות יוצרים; עוזרים לרדוף אחרי הכסף, אנחנו גם כותבים תביעות קטנות לחברי האיגוד ומלווים אותם בכל השלב הזה. תביעה אחת של יוצר הדמיה נסגרה דרכנו ממש לדעתי בתחילת השנה או בסוף שנה שעברה, יש לנו עוד אחת שמתנהלת. מה שאני כן יכולה להגיד זה שלמרות שאנחנו כאיגוד יש לנו כבר שם מאוד חזק בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, ואנשים יודעים שלא מתעסקים עם אנשי פוסט פרודקשן, כי יש להם גב – זה עוד לא קרה אצלכם [אצל יוצרי הדמיה]. ואנחנו נסביר איך אפשר לגרום לזה לקרות.

כשגליה ואני עברנו על המצגת ועל הדברים שאנחנו רוצים להעביר היום, אז יש המון-המון-המון-המון-המון מידע. וגם הבנו שהחוזה שיצרנו אותו לפני שנתיים, אני חושבת, חוזה לדוגמה של יוצרי הדמיה שכחברי האיגוד קיבלו, הוא כבר לא מתאים, ואנחנו צריכות לשנות אותו. לכן חברי וחברות איגוד – אם הורדתם את הזמנת העבודה של יוצרי הדמיה באתר, חכו, אנחנו מוציאים אחת חדשה. גם בגלל שגם עשינו חוזה לדוגמה לאפטריסטים לא מזמן, ועשינו שם המון דברים חדשים, אנחנו רוצים להכניס את זה לחוזה של יוצרי הדמיה.

אז זה הולך להיות ככה: יכול להיות שאנחנו לא נגמור את הכול במפגש הזה, אז יכול להיות שנצטרך עוד אחד. מה שכן, זה שיח, זאת אומרת בכל שלב תרגישו חופשי להיכנס, לשאול שאלות, להעלות נושאים שקשורים, וגם אנחנו נשאיר זמן בסוף לשאלות שלא דיברנו עליהן. וזהו, ואם לא נגמור את הכול הפעם, אז נוכל לעשות עוד מפגש.

גליה, את רוצה להגיד כמה מילים?

גליה:    כן. אני רוצה להגיד ערב טוב לכולם, אני רוצה להגיד שאני שמחה לראות פרצופים מוכרים כבר ופרצופים חדשים. והמטרה שלי, שלנו – גם של נגה וגם שלי, היא בראש ובראשונה להעצים אתכם כשאתם באים במשא ומתן מול הלקוח ולדעת את מקומכם החוקי, זאת אומרת נקודת המוצא החוקית, מה שיחזק אתכם במשא ומתן וביכולות שלכם, ולהכיר את החוזה ולהבין כל סעיף וסעיף שנמצא בו ומה משמעותו.


קודם כול מידע נוסף, זה מאמר שפרסמנו לא מזמן – "נקודות חיוניות להתנהלות של עצמאי בפוסט אנימציה והדמיה", נורא חשוב ושווה לקרוא את זה.

הצעת מחיר או הזמנת עבודה?

הצעת מחיר או הזמנת עבודה?
הצעת מחיר או הזמנת עבודה


אז נתחיל מהצעת מחיר או הזמנת עבודה. למי יש הצעת מחיר?

[דממה קצרה]

דוברת: לי יש.

נגה:     ולמי יש הזמנת עבודה?

דוברת: גם אני.  

נגה:     אז מה ההבדל בין הצעת מחיר להזמנת עבודה, בעצם? גליה, נראה לי שזה השלב שלך.

גליה:    אני יכולה להגיד לכם שזה הכול תלוי איך אתם ממשיכים. זאת אומרת הצעת המחיר היא הצעה, כשמה כן. ברגע שאתם מציעים, אם הצד השני קיבל את ההצעה שלכם – נחתם חוזה. ולכן הצעת המחיר שלכם יכולה להיות חוזה לכל דבר ועניין אם לא בא אחריה מסמך אחר כלשהו. הזמנת העבודה יכולה להיות מאוד מפורטת, והיא יכולה לבוא באמת אחרי הצעת המחיר, והיא יכולה לשקלל את הצעת המחיר. בכל מקרה, דעו שכל מסמך שבו אתם הצעתם את ההצעה שלכם, והצד השני קיבל אותה – נחתם חוזה. ולכן כדאי לכלול --- אני לא מאמינה בחוזה ראשוני ואחר כך חוזה עיקרי או הצעת מחיר ואחר כך חוזה מפורט, בעיקר בגלל שאם וואנס חותמים, אז שוכחים. אם לא שכחתם ואתם מסודרים ובאמת אחרי שקיבלתם הסכמה, אתם מוציאים את ההזמנה, הזמנת עבודה מפורטת שבחנתם את כל העבודה, כמו שנגה כתבה, את כל העבודה הנדרשת, ואתם מחתימים שוב את הלקוח – אז יש לכם חוזה מפורט נוסף. לא הייתי לוקחת את הסיכון הזה. אני מאוד ממליצה לכלול הכול בהצעה הראשונית, לפחות את כל מה שהוא לא תלוי בהערכה, הוא לא תלוי במשתנים. אם אחר כך יש משתנים כלשהם, תצרפו אותם כנספח להצעה שלכם, שבעצם לא תצטרכו לרדוף אחרי הלקוח שיחתום על הצעה מחודשת ומעובה יותר. אוקיי?

נגה:     ואני נזכרתי עכשיו שכשעשינו את היום עיון עם רונית כפיר, על משא ומתן עם לקוח או משהו כזה, יש הקלטה של זה באתר תחת "מידע מקצועי", אבל היא אמרה דבר חשוב, שלקוחות לא קוראים את ההזמנה, את הזמנת העבודה, הם לא קוראים את הצעת המחיר. כאילו, הם מרפרפים על זה, אולי הם מדברים איתכם על להוריד את המחירים פה, להוריד את המחירים שם, ונורא חשוב כאילו לוודא איתם בעל-פה שהם יודעים על מה הם חתמו. כי הרבה פעמים הם לא זוכרים והם לא יודעים על מה הם חתמו. וזה, כאילו, זה ממש ממש נכון, אנחנו נתקלים בזה בהרבה סכסוכים שמגיעים אלינו, שאנשים כאילו פשוט כל כך לחוצים כבר להתחיל, או שיש דברים זה --- ואז פתאום הם כזה מסתכלים אחורה ואומרים "אה, אוקיי". והמון-המון-המון אי-הבנות נמנעות מזה שאתם עוברים איתם בעל-פה על הצעת המחיר או הזמנת העבודה.

גליה:    כן, במיוחד על הסעיפים הרגישים.

משה:   אני רק אומר שהצעות המחיר שלנו הן בדרך כלל, כאילו, מתומחרות בצורה גלובאלית. יש פה חבר'ה שאוהבים לתת פה איזשהו --- איזושהי שורה של מוצר אחד, ואז מתחת כתוב בעצם איזה ספר-מגילה קטנה של מבטים וסבבי שינויים. ובעצם לקחת את כל המכלול ולנסות לתת מענה לכל תרחיש אפשרי שעלול ללכת לכל כיוון אפשרי. אז כאילו הצעות מחיר או הזמנות עבודה שלנו הן -- כמובן שיש הבדל בין הצעת מחיר לבין הזמנת עבודה, אבל בהצעות מחיר שלנו בדרך כלל אנחנו נותנים איזשהו סולם של כאילו הדמיה אחת, לא יודע כמה, 2,000 שקלים, ואז זה כולל שני סבבי תיקונים, ולמטה כתוב את כל הדברים שקשורים ב"מה קורה אם".

אמיר:   אני רוצה גם להגיד משהו. הצעת מחיר יש לה מנעד מאוד גדול, בין כל מיני משתנים שהלקוח מבקש. הצעת מחיר, לרוב, זה אחרי שהלקוח מעביר כבר את כל החומרים, אני חייב לדעת בדיוק-בדיוק מה אני צריך לעשות. כי אחרת ההצעת מחיר זה לשלוף מספר ו--- בגס, כן? אבל הצעת מחיר חייבת להיות מדויקת. ולרוב להפריד, אני לא רואה טעם להפריד בין הצעת מחיר להזמנת עבודה, [זה] היינו הך. וגם ככה הלקוח תמיד מגיע והכול דחוף והכול ברגע האחרון, ואין לו זמן לשום דבר, ולהלעיט אותו בעוד מסמך ובעוד אימייל, "כן קראת?", מרגיש לי עוד קצת יותר מסורבל.

משה:   אני רוצה להצטרף למה שאמיר אמר, אני רוצה לתת פה טיפ קטן לכולם, יכול להיות שזה טיפ טוב. במקום ליצור עוד איזשהו לינק בשרשרת הזאת של לשלוח ללקוחות שלנו כל מיני דפים שהם צריכים לחתום עליהם – אף אחד לא אוהב לחתום על דברים כאלה – אז לנסות לייצר מסמך אחד שאתם עובדים איתו, זה מאוד יכול להיות הצעת מחיר. מי שעובד פה עם חשבונית ירוקה, חשבשבת, כל מיני מסמכים דיגיטליים כאלה ואחרים, יכול ליצור לעצמו איזושהי תבנית שהוא עובד איתה תמיד, שהוא כולל בה את כל הפרמטרים האפשריים שיכולים להיות בכל תהליך הדמיה שאנחנו עושים. אז אני --- כאילו זה סבבה לעבוד עם חוזה, חוזה זה דבר מצוין, זה מכניס אתכם כאילו לסוג של --- לגבולות גזרה, וכולם יודעים מה הם עושים אחרי זה. זאת אומרת יש פה איזו ודאות מאוד גדולה שיש חוזה חתום, והצדדים חתומים והכול, אבל לפעמים חוזה זה משהו מרתיע. זה לא --- כאילו זה --- אני בעד חוזה, שלא תבינו לא נכון, אבל פשוט לפעמים הצעת מחיר חתומה, כאילו הדין שלה – נכון, גליה? הדין שלה הוא דין חוזה לכל דבר ועניין. היא חתומה כמובן על ידי הלקוח.

גליה:    כן, למשל זה מה שרציתי לשאול אותך. זאת אומרת מבחינתי חוזה הוא גם הצעת מחיר. אתם יכולים להכניס את כל הסעיפים החשובים שלכם להצעת המחיר. לבנות אותה בצורה כזו שהיא תהיה אולי קלילה ולא בשפה של חוזה כמו שאתם רגילים לראות חוזה מכר של דירה או חוזה שכירות, אלא מותאמת להצעת המחיר ולאיך שהיא בנויה. כמה שאפשר. זאת אומרת יש סעיפים שלא תוכלו לוותר עליהם שהם לטובתכם שחשוב שיהיו, והצעת מחיר היא כמו שאמרת, היא חוזה לכל דבר ועניין.

קים:    אני יכולה להוסיף משהו? היי, קוראים לי קים. אני נוהגת לעבוד בשני שלבים; כאילו, אני קודם כול שולחת הצעת מחיר שאין בה מקום לחתימה, היא לצורך התרשמות, גם אין בה את כל הפרקים שכביכול יש בהסכם עבודה, כל מיני סבבי תיקונים, מה קורה עם הפסקת עבודה, זכויות יוצרים – כל מיני דברים שללקוח, אני לפחות מרגישה, קשה מאוד לקבל את זה ב--- על השנייה הראשונה כשהוא רואה בעצם את ההצעה. ואחר כך אני גם רושמת בתוך הצעת מחיר "בהמשך להצעת המחיר ייחתם הסכם עבודה", ואז בהסכם עבודה שנשלח כבר יש את כל הפירוט, ועוברים על הכול. אבל כל עוד הלקוח בעצם לא חתם על הצעת המחיר, אז אין פה --- זה לא הסכם [מבחינה] משפטית. זה פשוט סוג של הצעה.

גליה:    זה כן.

קים:    גם אם הוא לא חתם?

נגה:     כן, גם אם הוא לא חתם, כי אם הוא לא חתם והתחלת לעבוד, זה כאילו חתמתם.

קים:    אבל אם רשום שבהסכם --- ש"בהמשך להצעת המחיר ייחתם הסכם עבודה", ואז הצעת המחיר הופכת להיות כאילו נספח כחלק מההסכם, בהמשך?

גליה:    קרה לך, קים, מקרה שהוא חתם על הצעת מחיר ולא חתם על הסכם?

קים:    לא.

קים:    הוא לא חותם לי בשום מקום. הוא מסתכל להתרשמות, הוא מקבל הרבה הצעות מחיר מכל מיני אנשים.

גליה:    ממי?

קים:    ואז הוא בוחר עם מי הוא ממשיך. עכשיו, הזמנת עבודה, לפי מה שאני מבינה, יש בזה גם עניין מול רואה חשבון, שהוא כאילו יכול --- המונח "הזמנת עבודה", לפי מה שאני מכירה בכל המסמכים של החשבוניות, זה בכלל משהו אחר. יש הצעת מחיר, יש הסכם עבודה, ויש הזמנת עבודה. אבל יכול להיות שאני מתבלבלת פה מבחינת מונחים משפטיים.

גליה:    אני לא רוצה להגיד שום דבר בקשר לשיקולים או למונחים של רואה החשבון, אני לא מכירה את זה. אבל, את יודעת, אם יש לך לקוח שכן חתם על הזמנת עבודה --- [מתקנת] על הצעת מחיר ----

קים:    לא חותמים, אין אפילו מקום לחתימה.

גליה:    ובסופו של דבר מסיבה כלשהי לא חתם על הסכם, ואת לא התנית את זה, את מתחילה לעבוד, אתם מתחילים לעבוד על פי הצעת המחיר – הצעת המחיר הופכת להסכם.

קים:    לא, לא, לא. לא.

גליה:    אם את אומרת: אני מסודרת ומבחינתי כל עוד הוא לא חותם על הסכם, אני לא מתחילה לעבוד, גם אם הוא חתום על הצעת מחיר – אז זה בסדר.

קים:    זה רשום גם פה וגם פה.

גליה:    אבל את תמיד נמצאת בסיכון כזה שהוא --- תהיה הסיבה שלא תהא, אתם התחלתם לעבוד למרות שאין הסכם חתום, הצעת המחיר היא ההסכם ביניכם. קחי את זה בחשבון.

קים:    אוקיי.

גליה:    בסדר?

קים:    כן, תודה.

נגה:     כן. גם ההבדל הזה – משה, אני חושבת שאתה צודק, אבל בעצם יש לנו טווח מאוד גדול באיגוד של חוזים שמגיעים, ואנחנו כותבות אותם, ויש הבדל בעצם בין עבודות קטנות לבין עבודות בינוניות לבין עבודות גדולות. אז שוב, צריך להתייעץ.

משה:   כל אחד צריך להפעיל את הקלאץ', כי עבודה קטנה – לא שווה עכשיו להתעסק עם חוזים, עבודה בינונית – אולי כן, עבודה גדולה – בטוח שחוזה. אבל כן.

גליה:    כן. וגם הצעת המחיר, לצורך העניין, אם היא רק פרק א׳ שלכם, ולא מחייבת, אתם צריכים לבנות אותה בצורה כזו שתשאיר לכם מספיק גמישות לפרטים שיבואו אחר כך.

נגה:     כן.

           אז יש לכם את זה, שלחתי את זה, זה בעצם נמצא במצגת, אז אנחנו נותנים פה דוגמאות לסעיפים שנמצאים, וזה קצת יותר דומה למה שקים באמת כנראה עובדת איתו, שזה רק הערכה ראשונית, ואחרי שיעברו כל חומרי הגלם, זה נראה לי מתאים באמת לפרויקטים שהם גדולים ובינוניים. ומספר משמרות כמובן, תלוי איך אתם עובדים, אבל נגיע לזה בהמשך.

לא מתחילים לפני שחותמים ועברה מקדמה

לא מתחילים לפני שחותמים ועברה מקדמה

           לא מתחילים לפני שחותמים ועברה מקדמה. כאילו, זה נשמע מה זה בייסיק, אבל זה ממש --- זה לא. מסתבר שזה לא. הסעיף לדוגמה שיש לנו בחוזה זה שתחילת העבודה היא עם קיומם של כל התנאים הבאים: שיש הזמנת עבודה חתומה, שיש מקדמה ששולמה, קיבלנו את כל החומרים, ואם אתם עובדים ככה או לא – זה לבחירתכם – אם קיבלתם דוגמאות למה שרצוי ומה שלא רצוי, שזה רפרנסים. כדי כאילו לדעת בעצם שאתם באותו ראש כמו הלקוח.

משה:   יש לי שאלה קריטית לשלב הזה: האם לקוח שקיבל הצעת מחיר מספר 837, והוא מאשר במייל חוזר "אני מאשר את הצעה מספר 837", והכול כתוב שם, כל האותיות הקטנות, הכול, זה מבחינתנו שווה ערך לחתימה על מסמך?

נגה:     כן.

גליה:    כן.

נגה:     גם בווטסאפ. כל עוד זה כתוב – אם זה בעל-פה – זה גם, אבל לא הייתי סומכת על זה.

משה:   אם זה בעל-פה ומוקלט, זה גם תקין?

נגה:     כן. אבל...

גליה:    זה הכול משקלים של ראיות. בית המשפט – ככל שאתם נעים בסקאלה לכיוון מסמך שהוא חתום, הראיה היא יותר חזקה; ככל שאתם נעים בסקאלה לכיוון שזה חוזה בעל-פה, אז הראיה היא פחות חזקה, כי כל צד יכול להגיד "אני הבנתי את זה ככה, ואני הבנתי את זה ככה". כשיש מסמך כתוב שעליו הוא חתום, אז פשוט הפסיקה הענפה וההלכה אומרת שמי שחתום על מסמך – קרא, הבין והסכים למה שכתוב. אוקיי? זה תמיד מבחינתכם עדיף.

עם מי אני עובד/ת?

עם מי אני עובד/ת?
עם מי אני עובד/ת?

איש/ת קשר לפרויקט והאחראי/ת להעברת חומרים, קבלת חומרים, החלטת החלטות וביצוע תשלום (מלכודת הנהלת חשבונות)

נגה:     גם עוד סעיף שהוא ממש ממש בייסיק, אבל ממש ממש לא. כי אם אנחנו סוגרים עם נתנאל, לדוגמה, ואנחנו לא יודעים אם נתנאל הוא חברה, הוא עוסק מורשה, הוא עוסק פטור, אנחנו לא יודעים מה תעודת הזהות שלו, אנחנו לא יודעים מה מספר החברה, אנחנו לא יודעים איפה הוא גר, אנחנו רק יודעים שהוא חתם – אבל ברגע שהוא לא משלם, ללכת ולמצוא אותו זה נורא נורא קשה. אז ממש ממש חשוב שתדעו מי החברה, שיהיה רשום וחתום מי החברה, מה הח"פ ותעודת הזהות שלה, אגב – לוודא שהח"פ הזה הוא ח"פ אמיתי; זה אפשר בגוגל. לוודא שמדובר באמת בחברה אמיתית; גם כשאתם עושים גוגל, לפעמים גם עולים לכם, אם מלא אנשים תבעו אותם על אי-תשלום. אז שוב לנסות גוגל. ומי שחתם – לוודא שמדובר במורשה חתימה של החברה. זה סעיף שהוא קצת קשה יותר ליישם אותו. גליה?

גליה:    כן, זה סעיף --- אני מבינה מה את אומרת, כי זה באמת --- אנחנו לא נתחיל עכשיו לבקש, ואתם לא תתחילו לבקש – אתם יכולים – אבל זה איזשהו מצב של אי-נעימות לבקש פרוטוקול של החברה שמי שחתום הוא באמת מורשה לחתום ומחייב את החברה. זה בדרך כלל דרישה של בנקים וכו'. אתם יכולים, אבל אני מניחה שלרובכם זה ייראה מוזר לדרוש את זה. אבל מספיק --- מספיקה השאלה בכתב, בווטסאפ או במייל, "האם מי שחתום הוא המורשה לחתום? האם החתימה מחייבת?". זו שאלה --- שאלה לגיטימית, ואתם צריכים להיות מכוסים.

גליה:    אם מישהו לא מרגיש עם השאלה הזו בנוח, אז אנא תגידו ונחשוב על דרכים אחרות. אבל אולי פשוט אפשר להכניס את זה לחוזה גם: "החתום הוא מורשה החתימה", זה גם פתרון.

איש/ת קשר לפרויקט והאחראי/ת להעברת חומרים, קבלת חומרים, החלטת החלטות וביצוע תשלום (מלכודת הנהלת חשבונות)

           עכשיו, יש הבדל באמת בין מי שחותם לבין --- לפעמים לבין מי שהוא האיש קשר שאתם עובדים איתו. ממש אחד הדברים – וזה קצת מתקשר לשאלות שקשורות לדינמיקה בין יזם לאדריכל וכדומה – אבל נורא חשוב להבהיר מי איש הקשר לפרויקט; שהוא אחראי להעביר את החומרים, לקבל את החומרים, לקבל החלטות. לקבל החלטות זה כאילו, אני לא יודעת, בטח יצא לכם להתפרפר בין כמה אנשים שאמורים לקבל את ההחלטות, ואתם לא יודעים מיהו האחראי, ואם אותו בנאדם הוא גם אחראי על ביצוע התשלום, או שהתשלום נעשה בידי מישהו אחר בחברה. קרה לנו כמה פעמים שיצא לנו לרדוף אחרי כסף שחייבים לחבר איגוד, שפשוט כאילו אחרי הפרויקט שלחו אותו לדבר עם הנהלת חשבונות. אני לא יודעת אם הם כאילו --- וזה גם קורה כאילו במקומות הכי זה --- קורה עם רכבת ישראל! זה פשוט כאילו מין פרפור כזה שבסוף נורא נורא קשה. אז כשאתם --- לדעת מי אחראי לתקשור מולכם ומי אחראי לתשלום, ושמי שאחראי לתקשור אתכם, גם יחבר אתכם למי שאחראי על התשלום.


גליה:    ואני ממליצה לאחד בין האנשים, באמת. כמה שפחות ---

נגה:     כן, כמה שאפשר.

גליה:    כמה שפחות בירוקרטיה, כמה שפחות לגרום לכם לרוץ בין אנשים שונים שיזרקו אתכם ממחלקה למחלקה, במיוחד במיוחד כשמדובר בחברות גדולות. אם יש מישהו שהוא עובד איתכם והוא איתכם איש הקשר איתכם לכל אורך הדרך, בעיניי הוא גם צריך להיות האחראי שישלמו לכם בזמן, והוא זה שצריך להתנהל מול הנהלת החשבונות, ולא אתם, פתאום אחרי שביצעתם את העבודה, אתם צריכים לרדוף אחרי מנהלת החשבונות שמעולם לא דיברתם איתה, אתם לא מכירים.

זמן = כסף

זמן = כסף
זמן = כסף

נגה:                 זמן שווה כסף, וההגבלות של הזמן הן משמעותיות. בחוזה שלנו יש כמה אפשרויות להגביל את הזמן. להגביל את הזמן בו הצעת המחיר תקפה. זה גם מדרבן את הלקוח לחתום יותר, אבל זה גם – אין מה לעשות – אנחנו כאילו חיים בתקופה של שינויים מהירים; הצעת מחיר שנתתם בזמן אחד, יכול להיות שבזמן אחר היא פחות --- היא, כאילו, אתם תשנו אותה, כי אתם --- כי זה אומר שתצטרכו לעבוד, נגיד, בסופי שבוע או בחגים, שזה ביותר כסף.

אז להגביל את הזמן בו הצעת המחיר תקפה. את תאריך היעד לסיום הפרויקט והגבלת הזמן בו אני פנוי או פנויה לפרויקט. לפעמים – אני לא יודעת אם זה קרה לכם – אבל יש מיזמים שאין להם דד ליין, ליזם עצמו אין דד ליין, כאילו מבחינתו יש לו איזשהו חלום, הוא לקח אתכם להגשים את החלום הזה או לייצר לו את ההדמיה של החלום, והוא --- וזה שוכב אצלכם, והוא בא כל פעם, כל שבועיים-שלושה או כל כמה חודשים, וזה לא נגמר. ואין את היעד, ואין את התשלום הסופי של היעד. אז כשיש --- כשאתם שמים תאריך יעד לסיום הפרויקט, זה תאריך היעד.

להגביל את הזמן בו אני מקבלת תשובות מהלקוח ו/או מהלקוחה. שוב, כאילו, אותו דבר. אנחנו רואים את הדברים נמרחים בטירוף, ואתם נכנסים כבר לפרויקט חדש, ואז הזמינות שלכם היא יותר קטנה, ואז --- וגם יש כאילו איזשהו משהו שקשור ב--- כשאתה --- כשיש הפרשים מאוד גדולים בין הזמן שאתה נכנס ויוצא מהפרויקט שאתה עובד עליו, לוקח לך יותר זמן להיכנס אליו. ולהגביל את הזמן בו אנחנו מקבלים שינוים –איטרציות.

גליה:    אני רוצה להעיר פה משהו מניסיוני עם כמה וכמה יוצרי הדמיה, שהשיחות שלי איתכם, נתקלתי לא פעם שהגבלת התאריך, הפרויקט, זאת אומרת לציין תאריך סופי של הפרויקט, לפעמים אתם לא מעוניינים לתאריך את תאריך ה--- התאריך הסופי. זה כנראה מאוד משתנה, אם זה מלחיץ אתכם או אם אתם, מצד שני, כמו שנגה אמרה, מעוניינים בתאריך יעד כדי לדעת מתי זה יסתיים. אז לא תמיד תאריך היעד הסופי זה משהו שאתם עצמכם רוצים להכניס, במיוחד אם אתם לא יודעים מה קורה איתכם בתקופה הקרובה, ואולי יש עוד פרויקטים, ואולי תהיו לחוצים בזמן. זה --- זו שאלה שאני ממליצה תמיד לשים [לתת] עליה את הדעת ספציפית לגבי כל פרויקט, וגם כמה שיותר להריח את הלקוח. זאת אומרת עד כמה --- עד כמה הוא יכול למרוח מצד אחד את הפרויקט או מצד שני עד כמה הוא יכול להיות לחוץ על הפרויקט, ואם אתם יכולים לספק את ה--- את תאריך היעד הזה.

תאריך היעד לסיום הפרויקט: ____________.

נגה:     אז זה סעיף גם לדוגמה. זה כן סעיף שאני הייתי ממליצה לדבר אותו גם עם הלקוח, שיבין שיש לו אחריות על הלו"ז. שכאילו, שבקשות לביצועי שינויים יגרמו לדחיות תאריך היעד, וזה גם העבודה שלו בעצם.

תיאור הפרויקט

תיאור הפרויקט
הגדרת התוצר הסופי
הגדרת התוצר הסופי

           תיאור הפרויקט – [צוחקת] איך אתם מתארים את הפרויקט? כי גם כאן זה כאילו בור ענק של אי-הבנות וסכסוכים. כי כשמישהו אומר, כאילו, תעשה לי הדמיה, אז יכול להיות שהוא מתכוון לכאילו לשלושת אלפים זוויות ועוד כאילו סרט עם רחפן.

משה:   אני רוצה להעיר פה על איזה מקרה שהיה לי לא מזמן, האמת שיחסית מזמן, אבל זה לא היה פרויקט סטנדרטי, זה לא היה סלון, פינת אוכל ומטבח, שאנחנו מכירים, יודעים, פרספקטיבה – סבבה. זה היה פרויקט כזה של להראות מספר קומות של בניין משרדים, אבל את הקומות צריך לראות כאילו אנחנו מסתכלים על השולחן ורואים מודל תלת-ממדי של הקומה. אז כאילו מדובר פה על הדמיה שהיא לאו דווקא הדמיה שאנחנו עושים בדרך כלל. זה כאילו יותר פרוסות של קומות. אז דווקא פה בנושא "תיאור הפרויקט" חשוב מאוד להביא רפרנסים מהאינטרנט שראיתם שגם תואמים את הרמה המקצועית או הריאליסטית או הסגנון, יכול להיות שזה איזומטריה, פרספקטיבה – לא משנה מה. יכול להיות שזה נראה כמו מודל תלת-ממדי, מודל כאילו אדריכלי, ולא נראה ריאליסטי. בקיצור רפרנס יכול לעשות פה סדר. ומה שאני עושה בדרך כלל – אתם יכולים לקחת את העצה שלי – זה להעלות לגוגל דרייב או לשים איזשהו קישור מדויק לכל החומרים שעליהם הייתה הסכמה שזה מה שהלקוח רוצה וזה מה שאני הולך לעשות לו. ואז יש איזשהו, איזושהי תיקייה משותפת שלנו, שבה יש גם --- חתומים עליה, כלומר חלק מהצעת מחיר שהלקוח חותם עליה, יש שם את הלינק החי לאותה תיקייה שבה הוסכם על הרפרנסים שמתארים את הפרויקט בצורה הכי חד-משמעית. והרפרנסים האלה זה התיאום ציפיות הכי טוב שיכול להיות, אין הפתעות. ברמה הטכנית אפשר לעשות את זה גם בדרייב, גם בדרופבוקס. אפשר פשוט לשלוח אימייל עם איזשהו קישור. צריך איזשהו קישור שיקשר למשהו שאפשר יהיה לחזור אליו.

גליה:    קישור למשהו שתמיד יישאר שם.

משה:   כן.

גליה:    שלא נתון לשינוי.

משה:   כמו אימייל.

גליה:    זה גם מגדיר הכי טוב והכי מדויק את העבודה שלכם.

נגה:     נכון, רק תהיו נורא מסודרים. נכון, אבל תהיו מאוד מאוד מסודרים. אנחנו נגיע לזה אחר כך, לאחד המקרים שבאמת היו קטסטרופה, ולא יכולנו לעזור בהם. זה נכון שאת הכול אפשר, כאילו, לעשות --- שכל האסמכתאות יכולות להיות במייל ובווטסאפ ובחוזה ובמיליון ואחד דברים ובהקלטות שיחות. אבל כשהדברים --- תחשבו על זה שכשהדברים משתבשים, אתם צריכים לברור את המידע מתוך כל האסמכתאות האלה. ומה שמשה אומר, שלשים את זה במקום אחד, זה מאוד עושה שכל.

נטליה: למה לא לצרף את התמונות ורפרנסים אל תוך המסמך בתור נספח? זה מה שאני עושה תמיד, ואני פשוט מצלמת כתוכנית או העמדה, מסמנת באדום את האזורים שאני כן עושה, מבטים, יש כאלה ששולחים לי כבר מבטים מסומנים, מדביקה את זה בתוך המסמך בסוף בתור נספח, ויש לי כזה כתוב בחוזה עצמו ששם לפי המספר מסמך הזה באזורים המסומנים. וגם note reference, ____, כל מה שיש– כל זה בנספח, ואז אני שולחת. והכול לא צריך לחפש אחר כך. פשוט זה חוזה רגיל, חתימות על כל הסעיפים, וברגע שאני כותבת-מתארת את הפרויקט, אני כותבת שזה נעשה לפי תוכנית שקיימת בנספח א למסמך זה, ויש לי נספח א, דף כזה ששם יש לי תוכנית שמסומן בה בדיוק מה אני עושה. פשוט עושה צילום מסך ומסמנת מה --- איזה אזורים שאני עושה ככה, מה שאתם רוצים – בצורה הכי נוחה לכם. וגם תמונות רפרנס שהם שולחים לי, אני גם מדביקה שם. גם יש לך כמו כל מסמך טקסט, יש אפשרות גם להדביק תמונות, אם אתם מעוניינים

הגדרת התוצר הסופי

נגה:        אז יש הבדל בעצם בין תיאור הפרויקט להגדרה של התוצר הסופי. תיאור הפרויקט יכול להיות כאילו כמה מילים של מה העבודה המדוברת. אבל ההגדרה של התוצר הסופי זה בדיוק מה אתם צריכים להגיש ואיך: פורמט, גודל, רזולוציה, מספר היבטים – עד כמה --- כאילו כמה שיותר מפורט, וגם אופן העברת התוצר הסופי ללקוח – איך הוא אמור לקבל את זה – אם זה בדרייב, אם זה בהארד דיסק שאתם שולחים אליו, אם אתם צריכים לקנות עוד הארד דיסק בשביל זה. אלה דברים שצריך לסגור אותם מראש. רוב הסכסוכים כאילו הם בעניין הזה, של מתי סיימתי את העבודה, ואז הלקוח אומר: "אבל לא קיבלתי עוד את כל ההיבטים", ואתה אומר לו: "אבל דיברנו רק על שלושה". אז כל הדברים האלה צריכים להיות סגורים בתוך הזמנת העבודה.

גליה:    וגם מה לא. שבטח נגיע לזה בהמשך.

נגה:     כן. אז פה אתם רואים דוגמה:

במצגת:

התוצר הסופי יועבר אליכם בדוא"ל/כונן נייד/שרת בפורמט ____________ ברזולוציה מקסימלית לצפייה במסך מחשב/טלוויזיה/קולנוע או להדפסה בגודל ____________.

במקרה שההעברה היא בהארד-דיסק תתווסף עלות משלוח של ____________ (יש להתחשב במרחק והאם מדובר במשלוח דחוף או רגיל).

קובצי מקור – עלות נוספת

קובצי מקור – עלות נוספת
קובצי מקור – עלות נוספת

נגה:     יש הבדל בין שמירה על סודות מסחריים לרצון לנעול את הלקוח אצלנו. אני יודעת שיש הרבה אנשים שכאילו מבחינת קובצי מקום זה בחיים הם לא יעבירו את זה, ואם הלקוח רוצה שינויים או רוצה איזשהו משהו, אז הוא צריך לחזור אליהם. אני מבינה את זה. אני יכולה לספר לכם שלאחרונה היה לנו, כבר כמה שנים שהבנאדם שתכנת לנו את האתר ועשה בעצם עבודה ממש ממש טובה, עבד איתנו שנים רבות בצורה מעולה, גדל מאוד, ולא היה לו זמן בשבילנו לכל השינויים שרצינו לעשות באתר של האיגוד. ורדפתי אחריו. רדפתי אחריו ורדפתי אחריו. והוא החזיק את כל ה--- ובגלל הפורמט הייחודי של האתר, הוא גם החזיק את האתר אצלו. ואני לא יכולתי להחליף ספק. אני לא יכולתי להחליף מתכנת. לקח לי שנה וחצי. לא [מתקנת], לקח לי שנה וחצי מאז שהחלטתי שאני חייבת להחליף. והתסכול וזה שהבנאדם ששנים היו מתקשרים ושואלים אותי על האתר, אם אני ממליצה על המתכנת, והייתי אומרת "כן, ברור", היום כבר מתקשרים, אני אומרת: "ממש לא". כלקוחה אני יכולה להגיד לכם שכשאתם נועלים אותי אצלכם, זה לא --- זה לא התנהלות מקצועית בעיניי. אבל אני אשמח לשמוע מה אתה חושב על זה [פונה למשה].

משה:   קודם כול, קובצי מקור זה אחד מהמוקשים הכי מטורפים שיכולים להיות לנו בתור מבצעי הדמיה. כי וואנס קובצי מקור יוצאים, צריך לשים לב לשני דברים: אחד – קובצי המקור האלה יכולים להתגלגל הלאה לכל מיני מקומות, וככאלה אנחנו לא רוצים שבתוך קובצי המקור יהיו אסטים (assets) שלנו שקנינו אותם. כי הרי הדמיה יכולה להיות --- היא כמו אסדה; היא שולחת שלוחות, והיא יונקת כל מיני דברים. זאת אומרת קובץ, סתם דוגמה –3D MAX SKETCHER – לא משנה באיזו תוכנה שאתם עובדים, היא שואבת טקסטורות. הטקסטורות האלה יכולות להיות שהן טקסטורות שקנינו אותן באינטרנט איפשהו, יכול להיות שהלקוח שילם כסף כדי שנקנה אותן, יכול להיות שקנינו מודל סופר מסובך ב-3DSkyשהכנסנו אותו למודל. עכשיו, סבבה, הלקוח רוצה את הקובץ,  אז צריך לתמחר את הדבר הזה. עכשיו, וגם כשמוציאים את זה החוצה, צריך להיות איזשהו אחוז, לפי דעתי אחוז מהעבודה, שאומר שוואנס קובצי מקור יוצאים – יכול להיות שאתם לא מסכימים שקובצי מקור יצאו, חד-משמעית, אגב אתם מציינים את זה, אתם מציינים באופן חד-משמעי: הלקוח מקבל בשורה התחתונה JPEG, PNG, זהו. ברגע שאתם כותבים את זה, אתם מוגנים מכל טענה שתבוא מהלקוחות. "כן, אבל רציתי את ה-"SKP, "אבל רציתי את ה-3DS". לא. השורה התחתונה: מה שאני צריך לספק לך ---

זה נועל את הלקוח. אבל אני --- אני שוב פעם, אני לא אהיה פה הצודק, אני אהיה פה החכם. כי אם לקוח רוצה לצאת – הוא יצא, אבל לא בכל מחיר, לא במחיר שאני עכשיו שופך את כל העבודה שעשיתי, והלקוח לוקח את זה והולך עם זה הלאה. מה שכן – יש תהליך של "הלבנה" שאנחנו צריכים לעשות; כשאנחנו מוציאים קובץ החוצה, הוא לא יכול לצאת כמו שאנחנו עובדים עליו בתוך המחשב שלנו. כמו שאמרתי, הקובץ הוא כמו אסדה; הוא שואב את כל הקבצים מהמחשב שלנו, ואנחנו לא רוצים לתת קבצים שאנחנו אפילו לא מורשים להפיץ אותם הלאה. כמו טקסטורות, שאנחנו לא יכולים נגיד, אם קנינו טקסטורה, עלתה לנו 10 דולר, לדוגמה, בפוליגון, אז אם אנחנו נותנים אותה, אנחנו נותנים שווי של 10 דולר, בלי שום קשר אסור לנו להפיץ אותו הלאה. אז מה? אנחנו מורידים אותה? נגיד שזה בטון מוחלק, פתאום אין רצפה במודל? אז כאילו צריך למסגר את זה, להגיד את זה, לא יודע, להציף את זה אולי בהתחלה, אולי לקוחות שעושים קולות כאלה שכאילו הם עושים סיבוב עלינו, ואז הם ממשיכים הלאה, אז צריך להגיד את זה. אבל, כאילו, אני לא בעד לנעול לקוחות, אני בכלל לא בעד להחזיק אותם קצר, לשחרר אותם, אבל לא בכל מחיר.

גליה:    אז השאלה אם ההלבנה הזאת צריכה להיות כתובה בחוזה בדיוק מה הם מקבלים במסגרת מודל שכן יישלח אליהם?

משה:   קשה מאוד להיות ספציפי עד כדי כך, אבל כן, צריך לכתוב שיש פה איזשהו תהליך של חומרים שעלולים להיות מוחסרים מהמודל: מודלים, טקסטורות, אלמנטים שהם קשורים בתוכן התלת-ממדי, כן.

גליה:    או לחלופין להבהיר להם שתוכנות ספציפיות שנרכשו, נרכשו רק לצורך הפרויקט הזה, והם לא יכולים לעשות בו שימוש אחר, וכל זה יהיה על אחריותם. לגלגל את האחריות עליהם.

משה:   רישיונות, לא תוכנות.

גליה:    רישיונות.

משה:   כן. כן. זה רישיון נעול למשתמש. הוא נעול by contract לנו.

גליה:    אלה יכולות להיות רק שתי אופציות? זאת אומרת – תמחור של קובצי מקור בנפרד או הלבנתם?

משה:   זה יכול להיות העברה. שוב פעם, כל אחד פה, יש פה איזשהו כאילו מקום --- מגיע למקום שונה או מתוכנה שונה. אז אני לא יודע בדיוק איך זה. אבל, כאילו, הייתי אומר שאין פה סצנריו, כמה סצנריואים מוגדרים מראש. יש פה: האם לתת קובץ מקור כזה "הסצנה התלת-ממדית"? אבל אסור להתייחס לזה כקובץ סתם, צריך להתייחס לזה כקובץ ששואב קבצים אחרים. היררכיה אחת.

נטליה: זה כמו פונטים.

משה:   בדיוק, כמו פונטים. לגמרי.

שלבי עבודה, הערות ותיקונים

שלבי עבודה, הערות ותיקונים
שלבי עבודה, הערות ותיקונים

נגה:     שלבי העבודה הערות ותיקונים. אז כמובן הגבלת סבבי תיקונים והגבלת זמן מענה הלקוח, כמו מקודם.

מתי מתחילה העבודה? שזה גם איזשהו מקור לאי-הבנות. יש אנשים שאוהבים לעבוד עם קונספט, זאת אומרת יצירה של איזשהו משהו גס, ורק אחרי שזה מאושר עוברים לשלב העבודה. אבל עוד פעם, הכול צריך להיות בחוזה – מתי מתחילה העבודה.

אמיר:   מתחילים אחרי שהמקדמה נכנסת.

גליה:    וההסכם חתום.

אמיר:   אחרי שהמקדמה נכנסת וכל החומרים מהלקוח מגיעים, אחרי שמקבלים את הכול. את כל הבריף.

משה:   ברגע שיש אמון מול בנאדם שאנחנו עובדים מולו, ואנחנו גם אל"ף אם אנחנו מכירים אותו מראש, או בי"ת אם אנחנו פשוט סומכים עליו – יש את התחושות בטן האלה, האינטואיציה הזאת שזה לקוח טוב וזה לקוח שישלם, וזה לקוח שמקפיד – לא צריך להתקנטרן על מקדמות. כאילו, זה בסדר, תחושת בטן שלכם, אינטואיציה.

אמיר:   לפעמים גם האינטואיציה לא עובדת טוב, ואני בעד להחמיר.

דובר:    גם האינטואיציה כמה פעמים שהייתה לי והיא התגלתה כלא נכונה. אין מה לעשות, עדיף קצת להחמיר, בעיניי.

נגה:     השקופית לדעתי הלפני אחרונה, זה הנקודות הכי כואבות. והנקודות הכי כואבות זה באמת עבודה עם לקוחות שכבר עבדנו איתם כמה פעמים, משפחה, חברים. וכאן --- ואלה בורות, אנחנו נגיע אליהם, טכנית, משה, אתה צודק, מעשית אמיר צודק יותר. רוב הסכסוכים שמגיעים אלינו זה חברים, משפחה ולקוחות ותיקים, וספקים שלנו. שאנחנו עושים בשבילם עבודה. הכי הכי הכי מהמעגל הקרוב, כי שם באמת כל ה--- כל ההגנות שלנו יורדות, וכל ה--- כאילו אנחנו הכי הכי זורמים, וזה הכי הכי כואב, ממש.

אמיר:   אין, בעבודה אין חברים, אין מה לעשות.

דובר:    גם יש --- אתם מדברים, זה נשמע שאתם אנשים שיודעים על מה אתם מדברים, אבל אני לדוגמה מתחיל, אני רק כמה שנים בתחום, וכל פעם העדפתי להיות --- להיראות מגוחך כאילו ולבקש חוזים איפה שזה לא הגיוני ולבקש כאילו תעודת זהות גם מחבר של חברים, שזה בחור מאוד שאפשר לסמוך עליו, לעומת הפעמים שמין כזה הייתי כזה "טוב, אני אסמוך עליו", ואז כאילו לקחו לי את הכסף, ולא ראיתי את הכסף הזה מעולם. אני כל כך מעדיף להיות טרחן ומשונה מאשר החוויות האלה האחרות.

נגה:     אני שמחה שזה משהו שבגיל צעיר אתה עושה.

משה:   better (to be) safe than sorry (it's).

נטליה: אני לא חושבת שזה טרחן או משונה, אני חושבת שאנשים לוקחים את זה יותר ברצינות, וזה גם מקור מאוד טוב לסינון; ברגע שרואים שאתה עובד בצורה מסודרת, אז זה בכלל משפיע על ________.

גליה:    להוציא מהלקסיקון את "הטרחן" ו"המשונה", פשוט כל חברה גדולה שמכבדת את עצמה תמיד תבקש ממך את התעודת זהות, ותמיד תבקש ממך את כל הפרטים הנדרשים, ולא תחשיב את עצמה כטרחנית ו--- וגם אתם, גם אתם תגנו על עצמכם כמה שיותר. ואפרופו גם, רציתי להגיד עוד משהו לגבי תחילת העבודה. אני חושבת שבין מה שמשה אמר לבין מה שאמיר אמר, אני חושבת שאתם מחליטים בסופו של דבר מה --- מהם התנאים שבהם אתם מתחילים את העבודה. ומה שאתם צריכים להקפיד לדעתי בחוזה זה ש--- זה לא יקרה רק בשלב תחילת העבודה. תחלקו את העבודה לשלבים, וכל שלב תתנו תנאים מה המעבר לשלב הבא.

משה:   תלוי בהיקף. כאילו אם הפרויקט שווה אבני דרך, אז כן, אז לגמרי. כי אז באבן דרך יש הרבה לקוחות לפעמים או פרויקטים נדל"ניים שהיזם בורח, יש הפסקת עבודה, הרשות לא אישרה את הדיזיין והפרויקט נכנס להקפאה. אז ברגע שיצרתם לכם איזושהי אבן דרך בפרויקט, למשל אם הגשתם את כל הסקיצות והן אושרו, אז לפחות אתם זכאים לקבל כסף עבור החלק היחסי של העבודה. ושוב פעם, באמת, תלוי באורך של הפרויקט, בגודל שלו, בהיקף שלו וב--- כאילו בתקופת החיים שלו. הרבה פעמים פרויקטים פשוט מוקפאים. אז צריך גם לתת את הדין בחוזים, ממש במשפט: "מה קורה כשפרויקט מוקפא", האם פרויקט מוקפא זה פרויקט שלא זז במשך שלושה חודשים, סתם דוגמה.

גליה:    ומה קורה אז.

משה:   ואז אחרי 3 חודשים אתם יכולים להגיד ללקוח "תשמע, סיימתי את אבן דרך ג, אני מגיע לי 15,000 ש"ח".

דוברת: מה שאני חייבת גם להוסיף משהו – בגלל שהזכרתם מקודם את רונית כפיר, אז יש את הקטע הזה ש"אין כזה דבר עבודות קטנות". אז גם אם זה עבודה קטנה, אני עדיין הייתי מתייחסת אליה כאל עבודה גדולה לכל דבר, כי לעבודות כאלה יש נטייה להתנפח, בין אם זה בסבבי תיקונים, בין אם זה בתוספות, בין אם זה פתאום נזכרו בעוד משהו. ולכן מבחינתי לפחות איך שאני עובדת, אין כזה דבר "עבודות קטנות". יש שלבים גם לעבודות הכי כאילו קטנות בנפח, בוא נקרא לזה ככה, אבל אני עדיין מתייחסת אליהם ברמת ההיגיון.

משה:   לגמרי.

משה:   שמתי לכם בצ'ט שני קישורים שהם לא הנושא של ההרצאה היום, של איך מתמחרים שירותי הדמיה. החלק הראשון, ממש בקצרה, זה איך קובעים את המחיר השעתי שלכם, והחלק השני זה כל הדיל, איך מתייחסים או למה הם מתייחסים. זאת אומרת אם אתם רוצים עכשיו לנסח חוזה, תלכו לחלק ב של ה--- של המאמר שלי, יש שם הכול. אוקיי? דברים שאפילו לא חשבתם עליהם. כמו למשל, סתם דוגמה אני זורק פה: הלקוח אומר לכם "אתם לא יכולים לפרסם את ההדמיות בשום מקום". אז, לא יודע, או שזה לקוח ביטחוני, או שזה פרויקט סודי, או שזה סתם שושואיזם של הזה ---. עכשיו, אתם צריכים להגיד לעצמכם: וואלה, אם הוא לא נותן לי לפרסם את זה בשום מקום, ויצאה אחלה עבודה, אני לא מרוויח מזה בגלל שיכולתי לפרסם את העבודה הזאתי ולקבל עוד עבודות בזכות העבודה הזאת. אז? מכניסים איזשהו סעיף: "במידה וחל [אם] איסור פרסום על ההדמיה", לא יודע, אתם כוללים איזושהי תוספת בתשלום. אוקיי? זה עובד בצורה מאוד מאוד הגיונית. אז תראו ב--- תראו את החלק ב הזה.

דובר:    אני רוצה להגיד משהו קטן לגבי מקדמה. יכול להיות מקרה קלאסי שבו אנחנו לא מתחילים לעבוד כי מחכים למקדמה, ואז הלקוח טיפה מושך כמה ימים, והוא אומר "העברתי, העברתי, זה בדרך, זה תכף ייכנס", ובסופו של דבר זה לא עובר, וימים מתגלגלים, ומכאן זו עבודה שזו קצרת --- קצרת מועד, אז יוצא שאתם כבר מתחילים לעבוד יומיים, ואתם עוד לא ראתם בכלל כסף. במקרה כזה אני באיזשהו מקום מוסיף בהזמנת העבודה משהו בסגנון: "עיכוב בהעברת מקדמה --- [מתקן] העברת מקדמה שהתעכבה עלולה לגרור/לדחות את מועד סיום הפרויקט". כלומר אם הכסף לא נכנס בזמן, אז יש איזושהי רמיזה לזה שגם העבודה לא תהיה מוכנה בזמן. כשהם יבינו שיש פה איזה משהו --- איזושהי התניה, הם יזדרזו.

נגה:     כן, כן, נכון. זה כנראה נמצא בחוזה. אני רק רוצה להגיד כמה דברי, וגם יש לנו שאלות בצ'ט. משה, כשאתה עובד עם לקוחות, ובאופן רציף או כבר עבדת איתם פעם, ובכלל באופן כללי אפשר להכניס את זה לתוך החוזה שלכם, שבמקרה שיש עוד עבודה נוספת, אז התנאים הם אותם תנאים כמו שיש בחוזה הזה. ואז זה פותר לך את העניין הזה של --- כשלקוחות חוזרים-חוזרים-חוזים.

משה:   אני בדעה שכל פרויקט זה די-אן-איי חדש לגמרי. זאת אומרת אפשר לעשות קופי-פייסט, לעשות שם כל מיני שינויים, אבל לא הייתי רץ באופן אוטומטי, אלא אם כן זה לקוח שמביא את אותה עבודה כל הזמן – איזה מטבח, סלון, פינת אוכל.

נגה:     כן.

משה:   ככה כסרט נע – אז סבבה, אז כאילו רצים. ורק חותמים על הצעות מחיר. אבל אם זה משהו שמשתנה, אז לא הייתי בחיים עובר אוטומטית לכאילו עוד איזה סשן.

נגה:     כן. אבל זה אפשרי, ומי שמבקש, אנחנו מכניסים לו את זה לתוך החוזה.

           אני רציתי להגיד על השיקים ששיק, כשיש לכם שיק ביד, והוא נגיד חזר, אתם ישר יכולים לקחת אותו להוצאה לפועל. והעברה בנקאית שלא נעשתה – אי אפשר לעשות את זה. אז כאילו שיקים זה נכון, זה ארכאי והכול, אבל זה --- אם מישהו לא משלם לכם, זה חוסך לכם את כל שלב התביעה הקטנה ובלה בלה בלה שנים בבתי משפט. שיק ביד זה כאילו --- זה כסף ביד, שאתם יכולים אחר כך לקחת להוצאה לפועל, וישר לפתוח תיק על הבנאדם.

גליה:    אני רוצה להוסיף שיש היום את האפשרות לגשת להוצאה לפועל גם עם הצעה ---

נגה:     חוזה.

גליה:    הצעת עבודה חתומה או הסכם חתום, אבל הוא צריך להיות מאוד ברור.

נגה:     כן.

גליה:    וראש ההוצאה לפועל צריך להשתכנע שהסכום מאוד מדויק ומאוד קצוב. אז זה באחריותכם לכלול את הסכומים ואת השלבים ואת הדיוק בזה. ואפשר – אם אתם עובדים עם שיקים – אז גם פה אנחנו יכולים להגן עליכם מהבחינה הזו שאכן לוקח שלושה ימים כדי לוודא שהשיק הוא עם כיסוי והשיק נפרע בחשבונכם ולא יחזור, אז לקחת את שלושת הימים האלה כשלושה ימים שבהם אתם מתנים את המשך העבודה. זאת אומרת אפשר לנסח את זה ככה ש"השלב השני או השלישי או הרביעי יתחיל רק עם פירעון מלא של השיק".

נגה:     לגבי מה שאמיר אמר שהמקדמה לא נכנסה, נכנסה או לא נכנסה, היה לנו כאילו כשיצא סרט על נוכל הטינדר, אז היה לנו שני מקרים ברצף של חברי האיגוד, ואמרו כאילו ---: "המפיק אמר שהוא הכניס את הכסף, ואני לא רואה את הכסף, ואני לא רואה את הכסף", ואשכרה היו כאילו גם מין אישורי --- כאילו מין אישורי העברה כאלה מהבנק שהיו נראים סופר מזויפים.

דובר:    נורא קל לזייף בפוטושופ את השטויות האלה.

נגה:     נורא, כן, נורא קל. אז --- כשזה לא נכנס, היום זה אפילו לא שלושה ימים, הרי רואים את זה תוך --- אחרי יום, יומיים, אני חושבת. אלא אם כן זה סופ"ש.

משה:   אני רק רוצה להגיד שיש דבר כזה "העברת זה"ב" שרואים את זה באופן מידי, תוך דקות.

נגה:     נכון, נכון.

משה:   זה לא עולה הרבה יותר כסף, אבל לקוחות מסתבכים עם זה כי הם לא יודעים מה זה זה"ב, כי הם חושבים שאתם הולכים להעביר להם מטילי זהב. [צוחק] אז הם לא מבינים במה מדובר. [צחוקים].

אבל יש את זה. אם זה מבנק, סתם לדוגמה, מבנק לאומי-לאומי או פועלים-פועלים, אז רואים את זה בצורה יחסית מהירה.

גליה:    באותו יום.

משה:   בחיים לא לסמוך על צילומים, צילומי מסך של העברות, אלא אם כן, שוב פעם, הלקוח הוא לקוח לגיטימי, חברה לגיטימית, רואים מורשה חתימה, רואים דרך הצילום מסך שזה בנאדם אמיתי. קשה לי להאמין, נגה, שיש פה אנשים שעובדים מול חברות שמייצרות --- שצריכות הדמיות אדריכליות, למשל, שיזייפו דבר כזה. אני לא מכיר.

נגה:    אני גם לא חשבתי שספק גדול של אחד מערוצי החדשות הגדולים בארץ ---

גליה:    שאנחנו נכיר כזה דבר [צוחקת].

נגה:     אוקיי, יש פה שאלה של בת אל: שבמקרה של חברה בע"מ חתמו על הצעת מחיר, העבירו 50% מקדמה, ומושכים בתשלום. אני מניחה בת אל שאת מתכוונת בתשלום האחרון? [דממה] בת אל? [דממה]. והיא גם שואלת איך אפשר בנוסף לקחת חמישים --- בנוסף ל-50% מקדמה, לקחת אשראי כפיקדון. כמו שעושים בבית מלון בעצם. לקחת אשראי כפיקדון זה אומר ש--- אני חושבת, כאילו תקנו אותי אם אני טועה, זה אומר שאתם צריכים כעסק שיהיה לכם אישור סליקה עם --- כאילו עם אחת החברות. אחרת אני לא כל כך מכירה את זה. זאת אומרת ---

משה:   רגע, אם צריך מסוף סליקה?

נגה:     מסוף סליקה.

משה:   זה לא פעולה מסובכת אם משלמים הרבה עמלות.

נגה:     כן.

משה:   זה טוב למישהו מכם שמקבל מעט מאוד --- מעט מאוד כסף באשראי. ויש דבר כזה שנקרא "בדיקת מסגרת". זאת אומרת יש איזשהו שלב של לאבטח מסגרת, שזה כסף שלא נגבה מהלקוח בפועל, אבל הוא כן שמור בכאילו סוג של נאמנות אשראי כזאתי, וזה כסף שרק מחכה לפדיון כאילו. אז זה בדיקת --- זה סוג של בדיקת יכולות, התכוונתי.

נגה:     עכשיו, בת אל, במקרה שכאילו לא נותנים לך את התשלום האחרון ומושכים אותך ומושכים אותך, אז חברי האיגוד ניגשים לאיגוד, ואנחנו שולחים בתור התחלה, אנחנו שולחים מייל לחייב, שהוא צריך לשלם ושיעביר את זה מיידית, ואם זה לא עובד, אנחנו שולחים --- גליה מוציאה מכתב, אחרי שהיא כאילו רואה את החוזה ביניכם והכול, היא מוציאה מכתב מעו"ד לחייב. זה גם ללא עלות לחברי איגוד. ואחר כך אם זה לא --- כאילו אם זה גם לא עובד, אז אנחנו עוברים לתביעה קטנה. זה המקום להגיד: אל תגיעו למצב שבו חייבים לכם יותר מגג 10,000 שקלים. שת סיבות: אחת – כי תביעה קטנה זה עד 30 ומשהו אלף שקלים. [34,600 ש"ח נכון לינואר 2022].

גליה:    38-37 [אלף שקלים].

נגה:     36 או 34. אחר כך אתם צריכים עורך דין, ועורך דין עולה מלא כסף. ותביעה קטנה אנחנו כותבים לכם, או שאתם גם יכולים להגיש לבד, ואנחנו מלווים אתכם. אבל אל תגיעו למצב שחייבים לכם 34 אלף שקלים. 10,000 זה כאילו המקסימום. כי ככל שבנאדם --- ככל שאתה חייב יותר כסף, אנשים שחייבים כסף, הם בדרך כלל חייבים לכמה אנשים, והם נוטים לסגור את החובות הקטנים יותר מהר, ואת החובות הגדולים כאילו אז הם אומרים "יאללה, זה גדול כבר, אני לא --- אני לא מתעסק עם זה". זה משהו פסיכולוגי. זה כמו ש--- איך הולכת האמירה הזאתי? "אם אני חייב לבנק 100 שקל, אז זו בעיה שלי, אם אני חייב לבנק 100 מיליון שקל, זו בעיה של הבנק"? אז אותו דבר. ככל שהחוב גדול יותר, כך הסיכוי שהחייב יתנער מכם הוא הרבה יותר גדול. אז שלא יהיה מצב שחייבים לכם יותר ממקסימום 10,000, 5,000 אפילו עדיף.

גליה:    וגם אני אמשיך את מה שאת אומרת [נגה], לא רק מבחינת פיקס פרייס, אלא גם מבחינת אחוזים; זאת אומרת, בת אל, את לא חייבת לחלק את זה ל-50% מקדמה ו-50% בסוף. את יכולה להשאיר 10% לסוף. ולהתנות כל שלב בעוד תשלום של עוד אחוזים. וככה למזער את הנזקים שלך ולתת ללקוח את ההבנה שעל כל שלב הוא צריך לשלם, כדי להתקדם לשלב הבא.

תשלום

תשלום

אז יש מלא אופציות, ואתם צריכים לבחור מה הכי נוח לכם, לפעמים זה ישתנה גם לפי הפרויקט: אם זה פר שעה, וזה גם ישתנה, אגב, אפילו בתוך אותו פרויקט, יכול להיות תמחור שונה לכל מיני דברים. זה יכול להיות: פר שעה, פר משמרת, פר פרויקט, פר שלב התקדמות ותנאי --- וכמובן צריך לסגור את תנאי התשלום.

נורא חשוב לסגור את תנאי התשלום של שוטף פלוס כמה והמקדמה. אם אתם לוקחים פר פרויקט, אז מומלץ גם להכניס איזשהו סעיף שאומר שמעל סבב תיקונים מסוים, עוד עבודה זה פר שעה, כאילו זה יהיה תשלום פר שעה. כי אחרת כאילו --- אני לא יודעת, תיקונים --- אני יכולה לתקן את אותו דבר מיליון פעם, אם זה לא עולה לי כסף.

עלויות נוספות

עלויות נוספות

עלויות נוספות זה גם משהו שצריך להיות בתוך החוזה: רכישת חומרים וקבלת אישור לרכישה, העברות, משלוחים, דחיפות – אם אתם צריכים --- אם הלקוח צריך את זה למחר, ואתם תצטרכו לעבוד בערב או בשבתות או שעות נוספות, זה עולה יותר.

חשוב להציב גבולות; צריך להיות ברור ללקוח שיש שעות עבודה, ויש שעות לא-עבודה. וזה נראה --- לא, סליחה, זה אפילו לא נראה בסיסי. אני יודעת שכאילו --- שפשוט בישראל כל 24 השעות ביממה זה שעות עבודה. אבל זה לא. בעיניי כשאתה מסמס למישהו או שולח לו מיילים בשעות שהן מתחת ל-9:00 בבוקר ואחרי 17:00 אחרי הצוהריים, לא צריך לצפות שיענו, אלא אם כן הפרויקט כמובן דחוף, ושני הצדדים יודעים את זה, וזה גם לא כל כך מקצועי, וגם לא בשישי-שבת. תשמרו על התנהלות מקצועית, תראו, יש אפשרות בג'ימייל לתזמן את המשלוח. תתזמנו את זה למחר בבוקר, תתזמנו את זה לשעות העבודה, גם אם אתם עובדים בלילות, וגם אם אתם עובדים בסופי שבוע – שזה סבבה, תעשו כאילו אתם שולחים רק --- תעשו כאילו אתם עובדים רק בימי העבודה.

כמה שאפשר לשים גבולות, זאת אומרת לא לענות לשיחות ולסמסים ולכאלה בזמנים שהם לא שעות עבודה, אחרת ישתו לכם את הנשמה. אני למדתי את זה בדרך הקשה, אני מאוד מנסה ליישם, אני מצליחה רוב הזמן. ואם יש לכם עצות, אז ספרו לי איך.

זה לא עניינו של הלקוח אם אתם צריכים תוכנה מסוימת, אחסון נוסף או מחשב חדש. תכניסו את זה לתמחור.

אה, רגע, יש פה הערה של נטליה; יש לך מענה אוטומטי בווטסאפ. זה אחלה. שהיא זמינה רק בשעות העבודה, ומי ששולח לך הודעה לא בשעות עבודה, מקבל את ההודעה. זה ווטסאפ עסקים, נטליה?

נטליה: כן, כן, זה ווטסאפ עסקים.

נגה:     כמה זה עולה?

נטליה: זה לא עולה.

נגה:     זה לא עולה?

נטליה: לא. פשוט צריך סים אחר, וצריך להיות משויך למספר אחר. זאת אומרת היום יש חבילות מאוד זולות. יש לי גם טלפון עם שני סימים, אז לי זה מאוד עוזר. אבל למי שאין, זה יכול להיות קצת בעייתי. אני לא יודעת אם בווטסאפ רגיל אפשר לעשות את זה. אבל בווטסאפ עסקים כן, זה מאוד נוח.

נגה:     זה רעיון מעולה, ממש ממש ממש רעיון מעולה. אני בטוחה גם שאפשר לעשות את זה במייל.

נטליה: אבל במייל את סוג של "את לא מחויבת לענות", כי זה הולך --- את יודעת.

נגה:     נכון.    

נטליה: אבל בווטסאפ הם מצפים שאת תהיי פה. אבל זה לא.

נגה:     נכון.

           אז הסעיף הזה של "זה לא עניינו של הלקוח אם אתם צריכים תוכנה מסוימת, אחסון נוסף או מחשב חדש" –יצא לנו כאילו לראות חוזה או איזושהי עבודה שהתנהלה שהיוצר הדמיה כאילו הכניס את כל הרמונט של החדר עבודה שלו על הלקוח. זה כמובן התפוצץ בצורה מאוד לא בריאה. וזה היה מקרה מזעזע. אבל אתם כאילו אנשי המקצוע, ואמור להיות לכם כל הציוד לעשות את העבודה. אם נכנס לכם לקוח נורא גדול, וכאילו --- ואתם אומרים "וואו, כאילו בשביל זה אני צריך פה לקנות עוד שני מחשבים או זה וזה", אז --- אז בסדר, אבל אל תתקשרו --- בעיניי – עוד פעם, אנחנו נדבר על זה – אל תתקשרו את זה ללקוח. כי אז זה נראה לא מקצועי. כמובן לא מדובר על עלויות של רכישת חומרי גלם או כל מיני דברים כאלה.

זכויות יוצרים וקרדיט

זכויות יוצרים וקרדיט

           כל הסעיף הזה – עשינו על זה יום עיון שלם. יש כאן את הלינק ["מידע נוסף – זכויות יוצרים בפוסט, אנימציה, הדמיה ופסקול],

גליה:    אוקיי, אז זה באמת מאתגר לדבר על זה בשקופית אחת. במיוחד בתחום שלכם, שכבר נתקלנו, נגה יכולה לאשר, כבר נתקלנו במקרה שלמי ש--- בתחום שלכם יש את האדריכל שמעורב בפרויקט, יש את הקבלן, שהוא מזמין את הפרויקט, או האדריכל מזמין את הפרויקט, או מעצב הפנים מזמין את הפרויקט – מי פה בעל הזכויות ומי האחראי פה לכל ההתנהלות של הדבר. אתם צריכים ליצור --- תפקידכם ליצור בהירות, בגלל שאנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שאתם יוצרים לכל דבר ועניין, גם אם אתם מתבססים על תוכניות של אדריכלים. כי יש מה שנקרא בחוק "יצירה משותפת". וכדי שההדמיה שלכם תצא הדמיה כמו שהלקוח רוצה, אתם לוקחים יצירה של האדריכל שנחשבת ליצירה על פי חוק זכויות יוצרים ומוסיפים את היצירה שלכם, ובסופו של דבר מה שקורה זה שיש יצירה משותפת. אני יודעת שבתחום שלכם לא כל כך נהוג, לא מקובל, ואפילו הרמתם גבה כשאני הצעתי שתקבלו קרדיט, ואני מבקשת שתנצלו את ההזדמנות הזו שאתם מאוגדים כדי לחשוב על זה, כדי להפוך את היוצרות וכדי להנהיג משהו אחר בשוק. כי הקרדיט שלכם היא זכות, היא לא נמצאת בחוק סתם, היא נמצאת גם בגלל שאתם יש לכם את הז--- בואו נגיד במישור הפילוסופי, יש לכם את הזכות ההורית – אתם האבא והאימא של היצירה. לכן אתם זכאים שתיקראו על שמה. והמוניטין שלכם נבנה מכל פרויקט ופרויקט, והוא לא --- והוא ייבנה הרבה פחות מהר אם זה יהיה רק בתיק מקצועי, בתיק העבודות שלכם. הוא ייבנה הרבה יותר מהר אם הוא יהיה out loud שם בחוץ ביחד עם משרד האדריכלים או ביחד עם הקבלן, שתמיד דואג שיהיה לו שם קרדיט, אם לא לוחות גדולים על גבי הבניין.

           אז תדאגו לזה, ותחשבו על זה. ובואו נחשוב על --- אני מזמינה אתכם לחשוב זה ביחד, עד כמה זה --- עד כמה זה הגיוני לדרוש שהקרדיט שלכם יימצא בכל עבודה, בכל תוצר סופי, ובאיזה אופן זה הגיוני שיהיה שם. משה, אני מזמינה אותך להגיב בסוף. וכמובן תצאו מתוך נקודת הנחה שמה שאתם יוצרים הוא יצירה, ולחשוב ביחד באיזה שלב אתם מעבירים את זכויות היוצרים ולצורך איזה שימוש; האם אתם יוצרים ספציפיקציה בחוזה לשימושים מסוימים, ואחרי זה אם הלקוח רוצה להשתמש בזה לשימושים אחרים, הוא צריך לבוא לבקש מכם אישור נוסף, האם זה מותנה בתשלום נוסף. אני אתן לכם דוגמה לא מהעולם הזה, מעולם של קמפיינים של פרסומות. אז אם צלם מקבל סכום מסוים לצילומים שהוא יצר, הוא מגביל את זה לקמפיין של חצי שנה. אם אחר כך רוצים להשתמש בזה, באותן תמונות – שוב, הוא לא יוצר משהו חדש, אין יום צילומים חדש, אותן תמונות, רוצים להשתמש בעוד שנה, או רוצים להשתמש בפרויקט אחר – הם צריכים לבקש ממנו אישור, וצריכים לשלם מחדש. אז אני זורקת לכם פה דברים שמתייחסים לזכויות יוצרים, ותתייחסו לעצמכם כאל יוצרים בעלי זכויות על פי החוק. שזה גם זכויות השימוש וגם הקרדיט.

נגה:     אנחנו כן, כבר כאיגוד, בעצם כאיגוד החלטנו שאנחנו פונים לכל גופי השידור והאתרים וכל מיני כאלה, כדי שכשמופיעה הדמיה שלכם, לא יופיע כאילו --- אני רואה את זה גם בעיתונים, אני רואה את זה גם בכל ה--- במגזין, בוואלה, ב---

משה:   אני רוצה להוסיף אבל דבר אחד חשוב – הרבה פעמים שאנחנו רואים צילומים של צלמים ---

נגה:     כן.

משה:   אין מצב, אוקיי, שבכל הערוצי חדשות – וואיינטים [YNT] וכל מיני כאלה – שאין את הקרדיט לצלם.

נגה:     נכון.

משה:   זה כאילו צלמים יש להם איזושהי קדושה כזאתי שלא משנה מה, מה שזה נראה כמו תמונה, אז זה חייב להיות שמישהו צילם את זה. אבל פתאום שזה הדמיה של איזה בניין של תמ"א 38, אז וואט אוור? כאילו אדריכל ויועץ קונסטרוקציה ויועץ מיגון ויועץ אינסטלציה – כולם חשובים חוץ מאיתנו.

משה:   חברים, זה קטע קריטי. מי שמסתכל על השלט ורואה את הבניין שיצרתם, או לא משנה מה זה, ורואה את הלוגו שלכם מצד ימין למטה או את השורה שלכם בביצוע ההדמיה, זה חתיכת פרסומת פסיכית, אוקיי? זה כאילו בום, כאילו לפרצוף. אז --- אז בעיניי זה אחד הדברים שצריך להתעקש עליהם, לדבר עליהם, ולפי דעתי רוב הלקוחות ירצו, יהיו באותו ראש, כי אין להם שום אינטרס לחסום אתכם. וזה משהו שלא מופיע. זה משהו שלא מופיע.

נגה:     יש לזה כמה רבדים. אנחנו נצטרך כאילו לעצור באמת בעניין הזה ולהמשיך במפגש נוסף. אבל אנחנו בעצם, אחד הדברים, אחת המטרות שלכל המקצועות שמאוגדים באיגוד זה שיהיה קרדיט נאות. ומבחינתנו, ואחד הדברים שאנחנו גם הכנסנו את זה בחלק מה--- מהתביעות שכתבנו עבור חברי האיגוד, שכשמישהו משתמש בהדמיה שאתם עשיתם, הוא בעצם מפר את זכויות היוצרים שלכם. עכשיו, כשאתה אומר שכאילו צלם מופיע, זה שמופיע כל צלם --- מופיע צלם, זה בגלל שצלמים תבעו את האתרים האלה, ותבעו את גופי השידור, וזכו. וזכו. וככה זה --- הפסיקה הצליחה לעגן את זה שהקרדיט של הצלם צריך להיות. מה שאנחנו הולכים לעשות – וככל שאתם יותר תתאגדו, נוכל לעשות את זה מהר יותר ובכוח חזק יותר – זה קודם כול ליידע, להוציא כאילו חוות דעת משפטית שאומרת שהשם של יוצר ההדמיה צריך להיות בכל הדמיה. בדיוק כמו צלם, בדיוק כמו צלם.

גליה:    כן, הייתי מקדימה --- הייתי מקדימה לחוות דעת משפטית גם פשוט תייחדו לזה שורה בהסכמים שלכם.

נגה:     זה --- זה החלק השני של זה, נורא חשוב.

גליה:    אל תייתרו את זה בשום שלב, בשום פרויקט.

נגה:     כן, נורא חשוב להכניס את זה.

גליה:    אני שמעתי כל כך הרבה פעמים "לא, עזבי בפרויקט הזה זה באמת לא חשוב". זה תמיד חשוב. וזה יוצר, גם אם זה לא חשוב בעיניכם, זה יוצר את החריש בתעשייה שלכם שהקרדיט ראוי והקרדיט מגיע לכם.

דוברת: אני משווה לכשעובדים עם מעצבים או אדריכלים ש--- במיוחד מעצבים, כשמראים את העיצוב, לא בצורה ויזואלית, זה לא הדמיה, ואז אני עושה על זה הדמיה, אז אני מבקשת לתת לי קרדיט, אני גם חייבת לתת קרדיט לה, נכון? למעצבת.

גליה:    כן, זה בדיוק מה ש--- זה בדיוק מה שאמרתי לגבי יצירה משותפת. כלומר השאלה מי חייב לתת קרדיט – אני לא יודעת. צריך לדבר מי הוא זה שחושף את ההדמיות, והוא זה שצריך לסגור עם כל היוצרים לפי הדרישות שלכם. זאת אומרת אתם יכולים לוותר, לפי החוק, אתם יכולים לוותר על הדרישה שלכם לקרדיט. המעצבת יכולה לוותר על הדרישה שלה לקרדיט; אם היא לא תכלול את זה בהסכם, אז משמע היא ויתרה. אתם צריכים פשוט לדרוש ולוודא שאם זה חל עליכם להוציא את הקרדיט לאור, אז אתם צריכים לוודא שכל היוצרים קיבלו את הקרדיט הראוי. אני מקווה שעניתי לך.

דוברת: זאת אומרת שאם אני לא דרשתי בפירוש בחוזה שייתנו לי קרדיט, היא לא חייבת לתת לי? זה מה ש---

גליה:    אם לא דרשת בפירוש, רוב הסיכויים שוויתרת עליו.

דוברת: למשל, אם אני שולחת לה תמונות לבדוק ושמה שם אוטומטית לוגו שלי בלי שאני שואלת אותה, זכותי או לא?

גליה:    בלי שאת שואלת את מי?

דוברת: נגיד, לא חתמנו, לא רשמנו בחוזה או בסביבת עבודה שאני שמה לוגו על התמונות.

גליה:    כן?

דוברת: ואז אני כן שמה, האם מותר לי? או שאני צריכה לסגור את זה מראש?

גליה:    עדיף לסגור את זה מראש. היא יכולה להוריד את זה, ואז להגיד "את לא דרשת וויתרת על זה בחוזה, וזה לא נהוג ולא מקובל", ואז אנחנו נהיה בשאלה האם ויתרת או לא. ולכן עדיף לכלול את זה בחוזה.

דוברת: ואם אני מפרסמת את אותן תמונות, נגיד, באתרים אחרים, כמו BEHANCE, יש כל מיני מאגרים, מאגרים לפרילנסרים, ואז שם אין נגיד אופצייה לתייג עוד איש מקצוע, אולי איפשהו בקרדיטס שם שלא רואים את זה, ושלא יגידו אחר כך שאני נגיד לא שמתי לוגו שלה בתמונה גם, שזה לא מופיע.

גליה:    שאלה טובה.

גליה:    זאת אומרת אם את בעצם עושה שימוש בעבודה כדי לפרסם את העבודות שלך באתרים שהם מיועדים, מקצועיים לכם, אבל בעצם הפרסום את לא --- לא נתת קרדיט ליוצר נוסף, שאלה טובה שצריך לתת עליה את הדעת, וצריך לקבל אישור ממנה. כדאי לקבל אישור ממנה מראש.


מרי:     אבל בדרך כלל כן שמים את השמות של מעצבות, נגיד אם את באמת מעלה את העבודות שלך ב-BEHANCE או משהו כזה, ואת רוצה לתת קרדיט, את לא מחויבת באמת נגיד לעשות לינק למעצבת, אבל את כן יכולה לרשום "Designed by three designers blah-blah-blah".

           אבל יש מקרה שיש מעצבות פנים שהן בעצם מבקשות מאנשי ההדמיות לעשות להן הדמיות פוטו-ריאליסטיות, אבל באמת פוטו-ריאליסטיות, שאתה יודע, כאילו אתם יודעים, שהם לא --- הם לא ניתנים להבחין בין המציאות, בין תמונה אמיתית. ושם רובן כאילו הן שמות את העבודה שלהן באינסטגרם, והן גם לא נותנות קרדיט לאנשי ההדמיות, כי זה לא מה שהן רוצות, הן רוצות שיהיה באינסטגרם, הן ייצגו את הייצוגים שלהן כאילו כפרויקטים קיימים שרק עכשיו, לא יודעת, נוצר, הסתיים, דברים כאלה. אז --- אז מה עושים במצב כזה כאילו? אני יודעת שזה עניין של הסכמים לפני, אבל אם אני מגיעה כבר עם --- כבר מודעת לעניין הזה שזה מה שהם רוצים, אז --- ולא אכפת לי לקחת את העבודה, פה אני בעצם כן כבר ביודעין מוותרת על הקרדיט, כן? זה משהו שכאילו גם צריך לציין, אני חושבת.

גליה:    אז, מרי, מה שאת מעלה פה זה בדיוק, זה בדיוק העניין שאני הייתי מאוד רוצה להכיר את העולם שלכם ואת האופציות שיש לפרסום הפרויקטים, ועד כמה חשוב למשל שיהיה קרדיט שלך באינסטגרם שלה, עד כמה זה מקדם אותך. למשל. ואם זה מקדם אותך, באיזו דרך כן אפשר שתקבלי את הקרדיט הזה, ואם לא – אז כמו שנדמה לי משה, אתה אמרת, לכל דבר יש את המחיר שלו, לתמחר את זה. ואם את ויתרת על קרדיט, ואת ויתרת על החשיפה הזו והפרסום הזה, אז תתמחרי את זה בהתאם. כי הקרדיט הזה שווה בסופו של דבר כסף אמנם עתידי, אמנם לא משהו שאת רואה עכשיו, אבל זה פרסום, ופרסום ששווה הרבה כסף.

משה:   חד-משמעית.

גליה:    כן. ומצד שני, באמת, אני מאוד הייתי רוצה שתספרו לי איך זה קורה בעולם שלכם, כי --- כי הוא כל הזמן משתנה, כי יש לכם הרבה שחקנים; יש לכם את מעצבי הפנים, יש לכם את האדריכלים והקבלנים. כל אחד מפרסם בצורה אחרת. איפה כן חשוב לכם קרדיט, איפה לא חשוב, איפה --- איפה שווה להילחם, ותמיד תצאו מתוך נקודת הנחה שזו הזכות שלכם. אז קודם כול תדרשו את זה.

אמיר:   גליה, יש לי שאלה לגבי --- הזכרתם קרדיט. אם אני מחתים את הלקוח שהוא מחויב לתת לי קרדיט, עכשיו – אני לא יודע --- והוא מעביר את זה, וההדמיה מתפרסמת בעיתון כלשהו, אז איך אני יודע אם הוא הנחה את העיתון לתת את הקרדיט, או שפשוט העיתון על דעת עצמו החליט לא לתת? זאת אומרת שמהו שהוא שטח אפור, וזה יכול להאישם את זה, וזה יכול להאשים את זה.

גליה:    בסופו של דבר מה שאתה צריך כדי שהדברים יקרו זה לדרוש מהלקוח שלכל צד שלישי יעביר את הדרישה הזו, ואז אתה יכול בעצם לתבוע אותו על הפרת החוזה. זה הוורסט-קייס סצנריו. ואם הוא יכול להוכיח שהוא דרש מהעיתון שייתן לך את הקרדיט, אז הוא מגלגל אליו את האחריות. אז מבחינתך זה לא משנה מי הפר.

אמיר:   הבנתי. בסופו של דבר אם אני צריך לתבוע את העיתון, לצורך העניין, אז אני צריך לבקש מהלקוח איזושהי הוכחה שהוא העביר את הבקשה הלאה?

נגה:     קרה לנו כבר פעמיים באמת שפנינו לאותו עיתון, במקרה הזה זה היה כאילו באינטרנט, זה היה איזה מגזין עיצוב באינטרנט ועוד איזה --- אני לא זוכרת אפילו, או זה היה וואלה או אונלייף או משהו כזה, ופשוט ביקשנו כאיגוד שישים את הקרדיט של יוצר ההדמיה, והאתר ישר עשה את זה.

גליה:    נכון.

נגה:     זאת אומרת זה אפילו לא היה צריך לעבור דרך הזה --- ברגע שיש, כשעיתון רואה ארגון שיושב מאחוריך, אז כאילו הוא אפילו לא מתקשקש עם לבדוק את ה--- ברוב הפעמים [צוחקת].

אמיר:   הבנתי.

גליה:    נכון.

גליה:    התביעה מתייתרת כשהפרסום הוא ארוך טווח. זאת אומרת אם יש הזדמנות, אם ראית שההדמיה שלך עלתה ואין שם קרדיט, אבל ההדמיה, בעצם ההדמיה או הכתבה או המקום שבו זה --- עדיין קיים, יש לך הזדמנות להרים לעיתון טלפון ולהגיד "אנא מכם", וככל שהאיגוד עושה את זה, אז יש לזה הרבה יותר משקל. "תקנו את הטעות"; "צריך להיות פה קרדיט – תקנו את הטעות".

נגה:     כן.

גליה:    ואז – אבל אם זה פרסום חד-פעמי, ובאמת אין כבר מקום, אין כבר הזדמנות לתקן את זה, אז כבר עוברים למישור של התביעה ושל האחראי, וגם את זה אפשר להסדיר בחוזה כדי שזה לא יעניין אתכם מי הפר פה את ה--- מי לא נתן את הקרדיט, מי אחראי פה. מבחינתכם מספיק לדרוש שזה הלקוח יגלגל את הדרישה הלאה.


נגה:     אנחנו סוגרים את הערב (הראשון), ואנחנו נעשה את ההמשך, כי בעצם יש כמה דברים שאנחנו לא הספקנו לדבר עליהם. וזה גם כל העניין הזה של זכויות יוצרים ומי אחראי על החומרים ועל חומרי הגלם, מתי עוברת הבעלות, על הקרדיט – את הקרדיט, אוקיי, דיברנו היום, אבל אני גם רואה, גליה, ששכחנו לשים ש--- שאנחנו כאילו קצת לדבר על האחריות שלנו לא להפר זכויות יוצרים, כי זה גם משהו שחייב --- שצריך לדבר עליו. מדיניות ביטולים אנחנו גם צריכים לדבר עליה. דיווח שבועי זה חיוני, והמקומות הכי כואבים – בשביל זה אנחנו בעצם נספר לכם על מקרים שהגיעו לטיפולנו ואיך תוכלו להימנע מהם.

אז אנחנו נקבע מועד נוסף, ואני אגיד שאנחנו צריכים אתכם. ככל שאתם יותר מצטרפים, וככל שאנחנו יותר גדולים כאיגוד, אנחנו יכולים לתת יותר שירותים. המטרה שלנו היא לתת גם --- קודם כול להסדיר באמת את כל העניין הזה של הקרדיטים מול הגופים השונים, כדי שהשם שלכם יהיה רשום ליד כל הדמיה. הגופים צריכים לפחד שאם השם שלכם לא נמצא, אתם תתבעו אותם. זה כאילו --- בשביל זה אנחנו צריכים להגיע למצב של תמיכה משפטית מלאה, אנחנו צריכים יותר חברי איגוד. ואנחנו גם רוצים לתת לכם יותר --- לבנות עבורכם מוצרים ביטוחיים ופנסיוניים שמותאמים ספציפית בשבילכם, וככל שהמספר שלנו גדול יותר, אנחנו יותר --- נקבל דילים יותר טובים מהחברות שעושות את זה.

מדוע אנחנו זקוקים לכם

אני כן אגיד שהאיגוד הוא ארגון של ערבות הדדית. זאת אומרת זה חבורה של אנשים שחשוב להם --- שהם פשוט התאגדו ביחד כדי להגן על חבריהם למקצוע. אל תצטרפו לאיגוד אם כל מה שאתם צריכים זה תמיכה משפטית וזה כל מה שמעניין אתכם. כי אנחנו קהילה, ואנחנו חבורה של אנשים שפשוט אכפת להם מהמקצוע ואכפת להם ממקצועיות ואכפת להם אחד מהשני.

וההוצאה על דמי החבר היא הוצאה מוכרת שאתם בין כה וכה מזדכים עליה.

משה:   טוב, מעולה.

תשמעו, אנחנו כבר בזמן פציעות, אז אנחנו נסיים ממש עכשיו. אני רוצה להגיד תודה רבה לכל מי שהצטרף אלינו היום, ממש מעריך את זה. אני חושב שאנחנו נקבע סשן 2, שנמשיך את החומר הזה שנשאר, ונשאר כמה דברים מאוד מאוד חשובים.

סבבה. זהו, אל תשכחו שהמרכיב האנושי זה אתם, בסופו של דבר אין שום חוק שיכול להחליף, או אין שום חוזה שיכול להחליף בסופו של דבר את האינטואיציה ואת היכולות שלנו לנסות לקרוא אנשים, לקרוא סיטואציות ולהיערך אליהן מראש, וכמו שאבא שלי אומר: אל תהיה צודק – תהיה חכם. נראה לי שזה ה--- זה המשפט שאני ---

נגה:     לפעמים כן --- לפעמים זה חלק מהעבודה שלנו, זאת אומרת שאנשים מגיעים נורא נורא בפאניקה ועצבנים בטירוף, כאילו, עצבנים בטירוף: "עשה לי ככה וככה וככה", ולפעמים פשוט שיחה איתי או עם גליה כאילו שמה את הדברים בסדר, ואז אתם מקבלים איזשהו אורך נשימה, רואים את הדברים אולי קצת מרמה אחרת, ודברים נפתרים רק מעצם זה שכאילו פתחתם את זה מול בנאדם נוסף שאכפת לו מכם. תשלחו לנו שאלות, למשה, וגם אליי, כדי שנוכל גם להכניס את זה לפעם הבאה, כל שאלה.

גליה:    אני רוצה גם להכניס עוד מילה על --- עלתה פה המילה "אינטואיציה" הרבה פעמים, ואני חושבת שהאינטואיציה שאתם צריכים ככה לשים אליה לב זה שבאינטראקציה מול לקוח יש אולי משהו שמדליק אצלכם נורה אדומה, או משהו שהוא לא כשגרה, או משהו שאתם לא סגורים לגביו – זה הזמן להרים טלפון לנגה, שיש לה את הניסיון המצטבר של כולכם ביחד ולפתור ביחד את העניין.

נגה:     ויש לנו גם רשימה של אנשים שכבר קיבלנו תלונות עליהם. זה משהו שאנחנו לא יכולים לפרסם, אבל חברי האיגוד, לפני שהם מתחילים לעבוד עם מישהו שהם לא מכירים, מוזמנים להתקשר אלינו, ואנחנו נגיד להם אם כבר טיפלנו בהלנות שכר שלהם או בהתנהגות לא נאותה שלהם או מיליון ואחד דברים. וזה גם מזכיר לי שאתם צריכים להתלונן; גם אם אתם לא צריכים את עזרתנו באיזשהו משהו ספציפי, אבל אם יש לכם לקוח שהוא כאילו מאחר כרוני, או משתמט, או לא מתנהג כמו שצריך – תעדכנו אותנו כדי שנוכל להזהיר אנשים אחרים.

גליה:    כוחה של קהילה.

חלק 2

זכויות יוצרים וקרדיט

נגה:     אני מזכירה שחברי וחברות האיגוד יכולים לפנות אלינו, ואנחנו נבנה להם חוזה לאופן שהם עובדים איתו, וגם – אם אתם מקבלים חוזה מחברה ורוצים לשכתב בו סעיפים, אז אנחנו גם עושים את זה עבורכם ומלווים אתכם במשא ומתן. ללא עלות.

אז אנחנו פה – זכויות יוצרים וקרדיט – קודם כול חשוב שתדעו שעשינו על זה הרצאה שלמה, היא פתוחה רק לחברי האיגוד.

גליה, בואי נתחיל באמת מהעניין הזה שאנחנו צריכים לוודא שאנחנו לא מפרים זכויות יוצרים בעצמנו, שזה צריך להיות בתוך החוזה.

גליה:    אוקיי. זה בעצם סעיף שאנחנו מגינים על עצמנו מפני טענות של צדדים שלישיים שהייתה פה איזושהי הפרה. הפרות יכולות להיות הפרות שונות של צדדים שלישיים; יכולות להיות הפרות של שימוש ביצירה של צד שלישי, שלא היה לכם מושג שמדובר ביצירה של מישהו שלא הוסדרו הזכויות איתו; יכולה להיות גם הפרה מסוג אחר, אני לא יודעת אם זה קשור לפרויקטים שאתם מתעסקים בהם, אבל למשל בקולנוע וטלוויזיה לעיתים יש גם הפרה של זכות הפרטיות או השם הטוב, לשון הרע – וכל הזכויות האלה אמורות להיות מוסדרות על ידי מזמין העבודה. ולכן ההמלצה שלנו היא לכלול סעיף מאוד מפורש שאומר שכל החומרים שניתנים על ידי מזמין העבודה או על ידי מי מטעמו – כי לפעמים מזמין העבודה הוא הקבלן, ומי מטעמו זה האדריכל שמולו אתם עובדים – אז כל החומרים שמועברים על ידיהם ובעצם אתם מקבלים הנחיה להשתמש בחומרים האלה, הם הוסדרו או באחריות המזמין להסדיר את השימושים שבחומרים האלה, מכל בחינה שהיא. זה לא מעניין אותנו אם זה זכויות יוצרים או לשון הרע או פגיעה בפרטיות או כל זכות אחרת של צד שלישי – אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו שאף אחד לא יבוא אלינו בטענה. ולמה שיבואו אלינו בטענה? לפעמים רק כי אנחנו מעורבים בפרויקט. לפעמים כשאדם רוצה לתבוע, הוא יתבע את כולם רק כי מבחינה אסטרטגית זה דבר הכי נכון ושווה לעשות כדי לעשות חלוקה בנטל, ואז לא נותרת לכם ברירה, אתם צריכים להגיש כתב הגנה ולהיכנס להוצאות. ולכן כדאי מאוד לדאוג לסעיף כזה, שתהיו בטוחים שגם אם נכנסתם להוצאות, הן יכוסו על ידי מזמין העבודה.

נגה:     כן, זה בעצם סעיף שאומר שכל החומרים שאתם מקבלים, הלקוח העביר לכם אחרי שהוא וידא שהוא מחזיק בזכויות היוצרים לחומרים.

גליה:    נכון.

והצד השני של אותו מטבע זה החומרים שאתם בוחרים להשתמש בהם לצורך העבודה שאתם מבצעים, ופה האחריות היא עליכם באופן טבעי. אתם צריכים לדאוג שכל התוכנות שאתם משתמשים, יש לכם רישיונות, שכל אתר ממנו אתם מורידים אפקטים או חומרים אחרים שאתם צריכים, אתם מקבלים את הרישיונות המדויקים להשתמש ולהעביר אותם ללקוח שלכם. אז זה הצד השני – יש את האחריות שלכם גם.

משה:   רק אתן דוגמה קטנה

למצב שבו אנחנו צריכים להשתמש כאילו במשהו עם זכויות יוצרים. אז, למשל, אם אנחנו מייצרים הדמיה, וברקע אנחנו צריכים איזושהי תמונה ספציפית, ואנחנו מצאנו תמונה של איזשהו צלם, או שמצאנו תמונה באינטרנט שהיא לא דרך אתרים חינמיים כמו Bexless, כמו Pixabay, וכל אלה שנותנים את זה בחינם לשימוש מסחרי – אנחנו למעשה צריכים אישור בכתב להשתמש בדברים האלה או פשוט לא להשתמש אם אנחנו לא בטוחים. צלמים ובכלל חבר'ה שמייצרים את הגרפיקות האלה, הם נורא קנאים לגבי התוכן שלהם, והאמת שאני מבין אותם. אז אנחנו לא רוצים להיות מהצד שפשוט מוריד מהאינטרנט ושם. אנחנו כן רוצים להיות יותר חכמים מזה.

גליה:    זה מאוד חשוב הדיוק הזה והדוגמה הזו שנתת, משה – כי בסיטואציה כזו אנחנו יכולים באמת לדאוג לכם בחוזה, שאם יש צורך להוסיף אלמנטים שצריכים להסדיר בהם את זכויות היוצרים, אז האחריות להסדרת זכויות היוצרים מבחינת התשלום חלה על המזמין. אבל אתם נותנים להם את חופש הבחירה. זאת אומרת אתם יכולים לתת להם חמש תמונות ולומר להם: "בזו אתה צריך לשלם, זו חופשייה לשימוש", והמזמין הוא זה שצריך להסדיר את זה, תלוי באיזו תמונה הוא יבחר. וגם סעיף כזה צריך להיות בחוזה, כדי שאתם תהיו מוגנים.

           אז אם אנחנו עוברים לחלק הבא של השקופית הזו, הוא מדבר על הבעלות, הבעלות בזכויות היוצרים. אתם מבחינתנו יוצרים לכל דבר, גם אם מדובר ביצירה משותפת, כי אתם מתבססים על איזושהי עבודה אדריכלית או של עיצוב פנים. עדיין אתם יוצרים, ויש לכם חלק ביצירה. על פי החוק, העברה של בעלות בזכויות יוצרים או של זכויות של חלק מהבעלות, זכויות מסוימות, יכולה להיעשות בחוזה במפורש, אבל היא יכולה להיעשות גם בהתנהגות או במשתמע. ופה אנחנו עלולים ליפול, כי אם לפני החוק החדש – אני מדברת על לפני 2008 – היה צריך חוזה בכתב כדי להעביר את הזכויות, היום הזכויות יכולות להיות מועברות גם במשתמע. זאת אומרת אם לקוח שילם לכם, יכול להשתמע מכך שהעברתם את הזכויות שלכם ללקוח. ולכן אנחנו חייבים לכלול סעיף שיתנה את העברת הזכויות שלכם בכל מה שאתם רוצים. וההמלצה שלנו היא לדאוג לתשלום מלא ובמועד, ורק אז זכויות היוצרים שלכם מועברות. ולמה? כי כשיש בידיכם זכויות יוצרים, והלקוח לא שילם, או לא שילם במועד, ומשתמש בתוצרים שלכם כבר, אז הוא לא רק הפר מולכם את החוזה ולא שילם, אלא הוא הפר גם את זכויות היוצרים שלכם. ואז יש לנו מינוף הרבה יותר גדול כדי לנהל איתו משא ומתן, כדי לדרוש יותר על הפרת זכויות היוצרים וכדי להוסיף נדבך נוסף לכתב התביעה.

נגה:     לאחרונה אנחנו רואים יותר חוזים שבהם מזמיני העבודה דורשים את הזכויות יוצרים מראש. חוזים שמגיעים אלינו לפני חתימה, שחברים רוצים להתייעץ עליהם, ואנחנו רואים שכאילו מזמיני העבודה מנסים בעצם לעקוף את הדבר הזה, ודורשים את זכויות היוצרים מראש. זה משהו שממש ממש ממש כדאי להיזהר מזה. (הערה מאוחרת) לבוא להתייעץ אתנו, אם מישהו מתעקש על כך, זו נורת אזהרה וחובה לקבל ערבויות לתשלום.

משה:   יש פה איזשהו משולש: יוצר ההדמיה מקבל תוכניות מאדריכל, שהוא בעצם אחראי על הדיזיין, והמזמין בעצם מזרים את הכסף לכל הסיפור הזה. אני חושב שהפרקטיקה הנכונה קולגאית היא: בכל יצירת תוכן שלנו אנחנו מציינים מי יצר את התוכן, מי עיצב את התוכן הזה – זאת אומרת שם האדריכל או המעצב, או אם זה פנים – אז מעצבת פנים או מעצב פנים, לא משנה, וההדמיה שלנו. ואני חושב שדין ההדמיה, גליה – זה די דומה לצילום, כי לרוב כשאנחנו --- מה זה "לרוב"? כמעט כולנו, כשאנחנו מייצרים הדמיה, אנחנו מציבים מצלמה. לא מצלמה פיזית עם חצובה, אבל אנחנו ממש מטפלים בהדמיה כמו שצלם מטפל בחלל.

משה:   ואיכשהו נראה שבישראל באופן כללי לצלמים יש המון המון המון קרדיט בקטע הזה, וגם מקפידים על זה. זאת אומרת כולם מקפידים על זה שאם יש צלם מקצועי שצילם תמונה, וגם רואים שהתמונה איכותית ומקצועית, אין מצב שיעלו את זה נגיד ל-YNET בלי לכתוב למטה "צילום 'מישהו'".אבל איכשהו בהדמיות, זה מתפספס. ולא מזמן הי הפה מקרה, גם תפסתי מקרה של מישהו, שראיתי הדמיה שלו ברעננה, בפייסבוק, וישר כתבתי לו: "אחי, יש מצב שזה הדמיה שלך? כאילו ראיתי את ההדמיה הזו קודם". הוא אמר: "וואלה, כן". כתב להם. האמת שאני לא יודע מה קרה עם זה. אני אשמח להגיד לכם, אבל כאילו וואלה, הקרדיט שלנו והקרדיט של האדריכלים צריך להיות שם מתחת לכל פיסת פיקסלים שיצרנו. אז בפרקטיקה שלנו, המשולש הזה, אני הייתי שומר --- כלומר יזם, אני לא הייתי מציין את היזמות כל הזמן בכל הזדמנות שיש לי, זה לאו דווקא משהו שאנחנו חייבים לעשות, אבל כן לרשום איפשהו: "עיצוב – כך וכך" או "תכנון", "הדמיה – אני" או "מישהו אחר" או "בשיתוף פעולה".

גליה:    כן. אתה עברת --- עברת לנושא של הקרדיט, שהוא באמת נושא מאוד מאוד חשוב, הוא מתקשר גם לבעלות, זאת אומרת זו גם זכות, זו הזכות השנייה. דיברנו, הייתה לנו שיחה ככה לפני הערב הזה, התכוננו אליו, ודיברת על זה שבעצם קרדיט זה מה שמביא לכם עבודה. ולכן הוא כל כך חשוב.

זה חשיפה. זה רזומה שהוא ongoing (מתמשך). זה רזומה דינמי, ורואים אתכם, וזה המקור שלכם לפרנסה. לכן הוא כל כך חשוב. והוא חשוב גם לבניית המוניטין בטווח הארוך. לא סתם צלמים הגיעו למצב שאין צילום בלי קרדיט. זה נחתם בדם. זאת אומרת הם עשו הרבה, יש הרבה תביעות, כל הזמן, constantly, הרבה תביעות של צלמים, ועדיין יש פספוסים, כן? אבל הם כן הצליחו להטמיע את הצורך בקרדיט. ו זו זכות, זכות שקיימת לכם בחוק.

נגה:     זה נורא חשוב שתכניסו את זה לתוך החוזה שלכם.

גליה:    בדיוק, זו נקודת המוצא שלכם, ואתם מגובים על ידי החוק. מה שנשאר לכם לעשות זה להכניס את זה לחוזה. למה? כי זה עדיין לא הוטמע במה שמקובל. אתם אלה שחייבים לגרום לזה שזה יהיה מקובל בשוק שלכם. כי כן מקובל בשוק שלכם שיהיה כתוב מי היזם, וכן מקובל שיהיה כתוב מי הקבלן או מי האדריכל. אבל אתם, כחלק מהיצירה הזו, צריכים לעשות את העבודה בשטח. וההתחלה היא להטמיע את זה בחוזה. אם זה מדיה מודפסת – אז זה יכול להיות הלוגו או כיתוב של השם שלכם, אם זה אתר אינטרנט של היזם או האדריכל – אז שזה יהיה לינק לאתר שלכם, ואם זה רשתות חברתיות – אז תיוג או גם לינק וגם תיוג. וכל האופציות האלה יכולות להיות רשומות בחוזה. תעמדו על זכותם.

גליה:    זהו. אני רק אחתום את השקופית הזו לגבי הבעלות. אני חושבת שכמו שאת אומרת, נגה, שיש זליגה לאחרונה של היזמים, שרוצים ככה לקבל את הזכויות, את הבעלות בחומרים מראש בלי התניה, אז זה הכול תלוי בסיטואציה, זה הכול תלוי-משא ומתן. אתם, כדי לדאוג לעצמכם לקבל את החלק שמתחייבים כלפיכם, שזה התשלום, אז יש הרבה דרכים לדאוג לזה. אתם יכולים לדאוג לכך שישלמו לכם מראש, ואם לא משלמים לכם מראש, אתם לא מתחילים את השלב הבא בעבודה. זו גם דרך אחת לדאוג לזה, ודרך נוספת לדאוג לזה זה: "סליחה, אני מעביר את הזכויות בחומרים, אתם תוכלו להשתמש בחומרים רק אחרי שאנחנו נוודא ששילמתם לי עד השקל האחרון, במועד, בלי בעיות ובלי התחמקויות".

נגה:     יש גם אפשרות להגיד: "אתם רוצים את הזכויות מראש? – תשלמו את הכול מראש".

גליה:    יש עוד דבר,

גליה:    דיברנו על זכות שלכם לדאוג לעצמכם בחוזה להשתמש בעבודות האלה בתיק עבודות שלכם.

גליה:    כי אתם כיוצרי הדמיה תיק העבודות שלכם הרבה פעמים נמצא במדיה, אם זה ביוטיוב בערוץ פרטי או במדיות אחרות שאני לא מכירה, כמו BEHANCE או ArtStation, שדיברנו עליהם בהתחלה. תדאגו לסעיף שאתם יכולים לעשות שימוש בהדמיות שאתם עושים, תתאמו מתי אתם יכולים להעלות את זה לאוויר – יכול להיות שהלקוח ידרוש שזה יעלה לאוויר אחרי איזה תקופת קמפיין שהוא עושה או כל דרישה אחרת, תתאמו את זה מולו, אבל כן שתוכלו להעלות את זה לתיק העבודות שלכם.

מדיניות ביטולים שלנו ושל הלקוח (לא תמיד זהה)

מדיניות ביטולים שלנו ושל הלקוח (לא תמיד זהה)


נגה:     מדיניות ביטולים שלנו ושל הלקוח –וזה לא תמיד צריך להיות זהה. אז יש כמה דרכים בעצם, אחת זה הודעה מראש של זמן, של תקופה, מספר ימי עבודה או חודש לפני. שתיים זה לפי שלבי הפרויקט, לפי אבני הדרך. ושלוש זה עניין הפיצויים. זאת אומרת בכל שלב שמבטלים, אם כבר עשיתם איזושהי התקדמות ועשיתם איזה חלק מהעבודה, אז אתם צריכים מן הסתם לקבל שכר על העבודה הזאת.

משה:   כן, אני אוסיף רק שהרבה פעמים אנחנו נופלים בקטעים האלה, כי פרויקטים, במיוחד פרויקטים נדל"ניים, זה פרויקטים שיש להם אורך חיים מאוד מאוד ארוך. וגם חלק מההדמיה, אמנם הוא מבוצע באחד השלבים הראשונים של הפרויקט – תשים אותו על השלט או משהו כזה, אבל באופן כללי הפרויקטים האלה לוקחים זמן. לפעמים או הרבה פעמים הם לא עוברים ועדה, או שיש שינויים, ואז בעצם הלקוח או האדריכל חוזר אלינו עם סט שלם של שינויים. אז דווקא פה אנחנו צריכים להסתכל על זה בצורה של כמה ,תסריטים: תסריטים של פרויקטים שכאילו משתבשים לנו במהלך הדרך, שאנחנו הופכים שיבוש, מה שנקרא "לימון ללימונדה", אנחנו צופים את זה מראש, אנחנו יודעים מה אנחנו הולכים לעשות, ואנחנו פועלים בהתאם למה שקבענו מראש. אז איך זה מתקשר למדיניות הביטולים? – קורה לפעמים שפרויקטים גם לא משתבשים, אלא מגיעים לסיומם בטרם עת, ולכן אנחנו צריכים לצפות את זה מראש. ומי שלא צופה את זה מראש, בעצם מפסיד המון המון כסף. כי לפעמים אנחנו עושים הרבה הרבה עבודה, ואז מגיעה איזושהי הודעה עלומה כזאת של "טוב, תשמעו, הפרויקט נפל, היזם החליט למשוך" או ש"אין תקציבים", לא יודע, כל דבר יכול לקרות. ופה אנחנו בעצם צריכים להציל כמה שיותר מהעבודה שעשינו עד עכשיו. אז מי מכם שרואה את אבני הדרך כפתרון טוב לנושא הזה – אז בעצם אפשר לקבוע --- תראו, הפריקטים שלנו הם לא כאילו כאלה ארוכים כמו הפקות, שצריך עכשיו להוציא מצלמות לשטח ו--- זה לא ככה, אצלנו זה יותר כזה לקבל את החומרים, לעדכן שהכול התקבל והכול, אם מישהו מכם רוצה מקדמה – הוא לוקח מקדמה, ואז אנחנו מגדירים איזשהן אבני דרך – למשל למשל – מגדירים אבן דרך אחרי אישור הסקיצה הראשונה. למה הסקיצה הראשונה? – כי זה השלב שבו אנחנו בעצם מסיימים למדל את רוב העבודה. זאת אומרת מידלנו את הכול, עשינו הרבה עבודת מודלינג; שמנו עצים, שמנו אנשים, כל הבניין בנוי, כל הפרופילים סגורים, וזה המון עבודה. וזו אבן דרך. אוקיי? אבן דרך היא לא בסבב השלישי של התיקונים, כי הסבב השלישי של התיקונים כבר כולל את המידול, וחבל. אז אתם צריכים לראות בעצם בהתאם לפרויקט מהן אבני הדרך המשמעותיות בו, ולפי זה בעצם לייצר מעין כזה ראצ'ט, מנגנון ראצ'ט אני קורא לזה, כאילו "אל-חזור", שאם כבר עברתם אבן דרך, זה מגיע לכם. גם אם לא שילמו לכם את האבן דרך הקודמת, את האבן דרך שתיים, ואתם כבר עובדים על אבן דרך ארבע – הכול בסדר, כאילו אתם --- אם הפרויקט עכשיו ייפול, אתם אומרים ללקוח: "אוקיי, אנחנו סיימנו את אבן דרך שתיים ושלוש, אנא ממך תשלם", ואז אנחנו לא פוחדים שארבע וחמש, נגיד, לא נבצע.

גליה:    אפשר אפילו יותר מזה, משה. אפשר להסדיר בחוזה שכל אבן דרך שמתחילים משולמת מראש, ולא מוחזרת במקרה של ביטול.

משה:   אבל רוב הלקוחות לא רוצים כל שנייה עם החשבון בנק להיכנס טיק-טיק לשלם, להיכנס טיק-טק לשלם. או לשים כרטיס אשראי.

נגה:     קחו בחשבון גם שיכול להיות שאתם תרצו לצאת מהפרויקט. כי זה גם קרה לנו מקרים שהגיעו לפתחנו, של אנשים שפשוט --- הלקוח בלתי נסבל, או שקרה משהו במשפחה, והיה צריך לפרק את זה, כאילו, ואי אפשר היה לסיים את העבודה. אז גם הצד השני קורה.

דיווח שבועי על התקדמות העבודה

דיווח שבועי על התקדמות העבודה


נגה:     כשלקוח לא שומע מכם, הוא נכנס ללחץ. וזה יכול להוביל להרבה-הרבה-הרבה תאקלים. ולכן אנחנו אומרים את זה לכולם – לא משנה איזו עבודה עושים, ולא משנה באיזה אופן – אם כשכירים או כעצמאים, ממש ממש חשוב לשלוח ללקוח, תקבעו לכם כאילו איזשהו תזמון, וגם אפשר --- יש אנשים שעושים את זה בקובץ --- בקובץ אקסל משותף או --- אבל תמיד-תמיד-תמיד הלקוח צריך לקבל איזה סמס או איזשהו סוג של מייל: "השבוע עשינו זה, זה וזה", "התקדמנו ככה וככה". לפעמים גם אפשר להגיד "נתקענו בבעיות האלה והאלה, והיינו צריכים לפתור אותן". זה פותר כל כך הרבה בעיות. הרבה פעמים קורה לנו שמגיעים אלינו מקרים בהם הלקוח אומר: " היוצר לא עשה את העבודה, הוא סתם דיווח על שעות או על עבודה שהוא עשה בלי לעשות אותה". וזה נורא נורא נפוץ, ובמיוחד היום כשאנחנו יותר עובדים אונליין ופחות נפגשים, ופחות יושבים ביחד.

משה:   זה מאוד מאוד תלוי בפרויקט עצמו.

נגה:     נכון. אבל תמיד, כל שבוע, כל שבוע לדווח. כל שבוע לדווח. הגיע אלינו מקרה שבו לא יכולנו לעזור, כי באמת היוצר הדמיה כאילו טס למחוזות הזויים כמעט. הלקוח לא ידע מזה, ולא יכול היה לעצור אותו בזמן ולהגיד לו "תקשיב, הנתיב הזה שאתה הולך בו הוא לא מתאים", כי לא היה את הדיווח השבועי הזה. ואז כאילו הכול --- באמת, זה היה קטסטרופה מטורפת.

משה:   אני חושב אז שבמקרה הזה אנחנו צריכים כן לסקור איזושהי נקודה שחוזרת פה אצל כולם, וזה הסקיצה הראשונה, אחרי המידול. או למשל תמונות לא מרונדרות. אנחנו, כשאנחנו שולחים תמונה לרנדר, לעיתים קרובות זה פשוט לוקח המון המון זמן. יש הדמיות שעדיין אנשים מרנדרים אותן, והם משאירים מחשב מרנדר ללילה שלם. אם משהו נדפק בהתחלה של התהליך, והם רואים את זה יום למחרת, הלך יום עבודה או לילה של עבודה. זה ביג דיל להרבה אנשים. אז מה שאני חושב זה שיש פה איזשהו שלב שהוא הצעת ייעול שלי – שמראים ללקוח את הלבטים לפני הרנדר. תמיד זה צילום מסך, ולצלם מסך קטן, לא לצלם את כל הרזולוציה שיש לכם במסכים 4K שלכם. להקטין את המסך, לצלם אותו, לא חייב את הסימן מים, אני לא מאמין בזה, אבל לצלם את המסך בקטנה ולשלוח ללקוח טמבניילס כאלה קטנים. ואז הלקוח מסתכל, אומר: "אוקיי, זה הכיוון, זה הזה" – ממשיכים לעבוד. אחרי זה יש איזושהי סקיצה ממונדרת שחשבנו --- שעבדנו על החומרים, הוספנו נדבך מאוד-מאוד-מאוד גדול של מידע לתוך ההדמיה שלנו.  לפני שאנחנו מתחילים את השלב המקצועי על ההדמיה עצמה, שזה בוכטה של עבודה, מה שנותן את הריאליזם, אנחנו שולחים ללקוח וקוראים לזה גם אבן דרך.

נגה:     גם קחו בחשבון שהלקוח לא יודע מה כרוך בעבודה שלכם, והוא תמיד-תמיד-תמיד מעריך את זה בפחות מאמץ, בפחות עבודה ממה שאתם --- ממה שקורה באמת.

נגה:     אל תניחו הנחות. גם אם הלקוח שלכם הוא כאילו ותיק ועשה מלא דברים, הוא יזם ותיק, או אלוהים יודע מה, אף פעם-אף פעם-אף פעם הם לא יודעים במה כרוכה העבודה שלכם. אני יכולה להגיד שאפילו אנחנו באיגוד כלפי הספקים שאנחנו עובדים איתם, קורה לי לפעמים נגיד עם גליה. אני אומרת לה: "רק רגע, כאילו, גליה תיתני לי איזה חוות דעת כזאת, כאילו תזרקי לי אותה בזה ---", ואני לא באמת מבינה במה זה כרוך ואת כל הידע המקצועי שהיא מביאה אותו בשביל לתת את חוות הדעת המקצועית, בשביל להוציא כאילו את המסמך המקצועי. אז חשוב להסביר, גם אם זה מטרחן, וגם אם זה מבאס, לעשות את המאמץ של לחבר את הלקוח לתוך העולם שלך.

גליה:    נכון. גם בגדול מה שאנחנו אומרים פה זה דיווח שבועי על התקדמות העבודה, זה בעצם איזה ערוץ תקשורת, שבאמצעותו אתם נשארים בתקשורת מתמדת עם הלקוח שלכם, וזה גם, כמו שכתוב פה, מונע אי-הבנות וסכסוכים או לפחות תופס אותם בזמן. זה פותח איזשהו ערוץ תקשורת, שמאוד חשוב לשמור ולשמר אותו. זה עוזר ללקוח להבין את העבודה שאתם עושים, זה מגן עליכם במקרה של סכסוך; אם הלקוח פתאום לא מרוצה ממשהו, עצרתם בזמן, דיברתם על זה בזמן.

נגה:     זה גם עניין של מקצועיות; כשאתם פונים אל הלקוח לפני שהוא מחפש אתכם, אתם כבר נמצאים ב-10% אחוזים המיוחדים של אנשי המקצוע. כי רובנו – זה בטח קורה גם לכם – מחפשים את אנשי המקצוע שעובדים עבורנו. אבל אם אתם מדווחים ומעדכנים אותם קודם, לפני שהם מחפשים אתכם לראות מה העניינים, מה קורה, זה כבר שם אתכם בחזית המקצועית, של המקצועיות.

תקשורת טובה – לא מה שחשבתם


גם על זה נראה לי כתבנו מאמר. המאמר הזה פתוח לכולם. בדיוק על הדברים שדיברנו עליהם.

המקומות הכי כואבים ושאלות ותשובות

המקומות הכי כואבים


נגה:     המקומות הכי כואבים. וזה מקרים באמת שאנחנו ליווינו אותם, ועזרנו לחברי האיגוד ולחברות איגוד לפתור אותם. הראשון והכי כואב והכי מציק והכי שובר נפשית זה עבודה עם משפחה וחברים. קשה אפילו לתאר את עומק תחושת הבגידה שקורית כשעובדים עם משפחה וחברים, ולא סוגרים את החוזה כמו שצריך או את הזמנת העבודה, וזה משתבש. זה משבש את כל החיים. והרבה פעמים גם עובדים עם אנשים שהם לא מקצועיים – שמשפחה וחברים כאילו זה לא כמו שאתה עובד עם אדריכל או יזם שעושה מלא דברים. אז --- אז שמה דווקא הכי הכי חשוב לסגור את הדברים מראש בהזמנת עבודה מסודרת או חוזה.

גליה:    או להעביר את זה למישהו אחר.

משה:   לרוב, אם עושים עבודה לחברים או משפחה, אז לא עושים --- כאילו לא --- לא ישר קופצים על לעשות חוזים.

גליה:    זה בדיוק מה ששובר.

משה:   זה פשוט לא...

משה:   פשוט לא לעשות את זה. זה הכול [צוחק].

נגה:     פשוט לא לעשות את זה. לגמרי. כן. לגמרי לגמרי. להעביר את זה למישהו אחר.

           עוד כר פורה לשיבושים זה עבודה עם לקוח ותיק, וישר כניסה לעבודה  --- בלי חוזה, כי אנחנו כבר מכירים וכבר הסתדרנו וכבר עשינו דברים ביחד. אז יש אפשרות שתכניסו לתוך החוזה שלכם, עם כל הלקוחות, שאם נגיד --- כי לפעמים נכנסת עבודה דחופה, ולפעמים הם צריכים כאילו משהו קטן או ממש עכשיו – להכניס לחוזה עם כל הלקוחות שאם --- גליה, נראה לי שהכי טוב שאת תסבירי את זה.

גליה:    אנחנו מדברים על סעיף ייעודי בחוזה.

גליה:    סעיף שיכלול מראש כל עבודה שתיעשה בינינו, תיעשה על פי אותם עקרונות שכתובים בחוזה הזה, החוזה הראשון. ומפה, אם --- תמיד להשתדל לחתום על חוזה פר-פרויקט.

גליה:    כי כל פרויקט הוא שונה, וכל פרויקט הוא – נסיבותיו הוא. והמצב שלכם הוא מצב שונה. אבל, אם יש לכם סעיף כזה ייעודי בחוזה הראשון מול הלקוח, שהופך להיות לקוח קבוע, אז אתם לפחות מכוסים שיש לכם איזשהו חוזה בסיסי שתמיד חל על כל עבודה עם אותו לקוח.

משה:   יפה. זה כאילו כמו ריטיינר.

גליה:    אממ, זה תלוי מה כתוב בחוזה. זאת אומרת --- החוזה לא חייב להיות ריטיינר. ריטיינר זה בעצם סוג של ---

משה:   כן, סוג התקשרות.

גליה:    סוג של התקשרות קבועה בתשלום.

משה:   כן.

גליה:    אבל פה אתה אומר: אתה שוכר אותי לפרויקט ספציפי, אבל במקרה ונמשיך לעבוד

בפרויקטים אחרים, אז החוזה הזה תמיד יחול בשינויים המחויבים.

נגה:     אולי באמת צריך לדבר כמה מילים על הריטיינר.

כי באמת לא הכנסנו את זה לתוך המצגת. משה, זה משהו שקורה?

משה:   זה נקרא אצלנו קצת אחר. אנחנו קוראים לזה "ליווי-תכנון". כאילו אין דבר כזה באמת ריטיינר שהוא פשוט יושב ומחכה לעבודות, והעבודות נכנסות, והוא פשוט מבצע אותן. יש יותר דבר כזה כמו פרויקטים שלא הבשילו ונמצאים באיזשהו שלב של עדיין של עשייה, ויש אדריכלים או יזמים שבעצם רוצים תמונה ודאית לגבי הפרויקט, והתמונה הזאת עדיין מתגלגלת. אז הם בעצם מקבלים מאיתנו שירותי ליווי-תכנון, שבו אנחנו בעצם מבצעים מודל תלת-ממדי שהוא מתגלגל יחד עם ההחלטות העיצוביות של האדריכל. ובפרויקטים כאלה זה כאילו משהו שהוא מתארך, אז זה כל הפרויקט הוא שינויים. זאת אומרת אין פה הדמיה סופית, הדמיית סקיצה, אין פה כלום. יש פה כאילו שינויים על שינויים על שינויים והרבה צילומי מסך והרבה תקשורת, ואין בעצם הגבלה על סבבי תיקונים בחוזה של ליווי-תכנון, אבל אם אני יכול לחשוב על ריטיינר ועל --- זאת אומרת על מה זה ריטיינר ועל העבודה שלנו, אז כאילו סוג של ליווי-תכנון.

גליה:    כן. ואז התמחור הוא שונה?

משה:   בטח.

צריך הרבה ניסיון כדי להעריך את כמות הזמן שהולכים להשקיע בדבר הזה ואת המורכבות של הפרויקט. מה שכן אפשר, אם אני לוקח נגיד איזשהו פרויקט לדוגמה, אז יש את ההתחלה, שהיא תמיד קשה, כי צריך למדל בעצם את הכול מההתחלה, ואז להתחיל לתקשר את זה. לשלוח ולשלוח ולקבל שינויים ולהחליף דברים ולתקן דברים ולהחליף חומרים. ופשוט להתייחס לפרויקט הזה בתור איזשהו משהו שהוא ongoing.

וכאילו להבין את זה תוך כדי תנועה. לנסות לא להפסיק פשוט. אם לא להרוויח כאילו אובר דה טופ יותר מדיי, בטעות, אז פשוט לפחות לא להפסיד מזה כסף. וזה מאוד-מאוד-מאוד תלוי בניסיון, מאוד.

גליה:    ותמחור---

משה:   אפילו לי קשה להעריך דבר כזה.

גליה:    תמחור פר-שעה זה משהו שהוא --- משהו שהוא הגיוני? סביר לעשות את זה?

משה:   תראי, הפר-שעה מאוד מאוד תלוי אמון וניסיון ואמון בניסיון. זאת אומרת מי שייקח אותי לשעה, הוא מאמין בי שאני אל"ף כול אדווח לו שבאמת שעה זה שעה.

גליה:    כן.

משה:   אני אדווח לו שעשיתי את מרב המאמצים במשך השעה הזאתי כדי להגיע למטרה שהוא רצה, והוא סומך על הניסיון שלי שאני עושה את מרב המאמצים באותה שעה.

גליה:    במינימום הזמן [מחייכת].

משה:   כן [מחייך].

משה:   אז כאילו אתה צריך יחסים מיוחדים כדי להגיע למצב שחותמים חוזה שעתי שבו באמת נותנים יד חופשית לבנאדם לעבוד במשך שעה, אבל שוב פעם, זה משהו שצריך לבנות אותו באמון, זה לוקח טיפה זמן, אבל זה שווה את זה. כי אז ברגע שזה קורה, אז זה נוח לכולם.

גליה:    והאפשרות האחרת היא לתמחר את זה בפיקס או לחלק את זה ---?

משה:   פיקסים קטנים.

קפיצות קטנות כאלה.

גליה:    עדיין. אבני דרך. אבל הן קצת שונות.

משה:   קטנות. נכון. כן.

ג'ני:     אפשר שאלה?

נגה:     כן, בטח.

ג'ני:     אפשר אולי בפרויקטים כאלה להגביל מבחינת הזמן, אם זה נגיד אינסוף שינויים, אז אנחנו יכולים להגיד שהשינויים האלה קורים במשך, נגיד, חודש או חודשיים, ואז יש לי אפשרות לתמחר אינסוף שינויים ומשכורת חודשית פחות או יותר, כן? במידה ואני לא יודעת כמה מאמץ הולך להיות לי.

משה:   נכון.

ג'ני:     אז יכול להיות שאני קובעת את הזמנים.

משה:   כי אם את קובעת שהפוטנציאל הוא מאה אחוז מהזמן ---

או חודש.

משה:   אז את צריכה לתמחר לעצמך XX,XXX ש"ח משכורת חודשית, נגיד.

נגה:     אני תמיד ממליצה להכפיל שכר. כל מה שאתם חושבים עליו ---

אז בבקשה תבקשו פי שניים. תמיד. לא משנה מה עובר לכם בראש.

ג'ני:     אם הייתי עובדת לבד, אז ---

נגה:     תבקשו פי שלוש.

גליה:    [צוחקת].

משה:   ניר שאל בצ'ט, הוא כתב: "יש גם ריטיינר אל-חזור, כמו שלב הפוסט". אז, ניר, אתה מוזמן לכתוב מה --- מה כתבת.

נגה:     כן, אז ניר תכתוב לנו למה אתה מתכוון. אני יכולה להגיד שאנחנו בדרך כלל נתקלים בחוזה ריטיינר, כשמישהו רוצה לעקוף עבודת שכיר. זאת אומרת שאיזושהי חברה רצתה שמישהו יעבוד אצלה כמו שכיר, אבל היא לא רוצה שיהיו התחייבויות עובד-מעביד. ואנחנו אף פעם לא מגבילים חברי איגוד לעבוד כמו שהם רוצים, אבל אנחנו כן אומרים שבעניין של ריטיינר צריך לתת את הכלים כדי לעשות את זה כמו שצריך, וצריך לסגור את הדברים בכתב בצורה מאוד ברורה. צריך לסגור את התאריך, את לוח הזמנים. זאת אומרת ממתי הריטיינר ועד מתי הריטיינר, כמה הוא לחודש, מה הוא כולל מבחינת שעות עבודה ומבחינת כמות, צריך לגדר את זה. כי ברגע שמישהו חושב שאתם שלו לחודש הקרוב או לחודשיים הקרובים בסכום הזה, רבים הסיכוים שהוא יטחן אתכם. זאת אומרת יכניס מלא עבודות וגם של אימא שלו וגם של אבא שלו וגם של כל המשפחה המורחבת. אז צריך לתחום את זה, להגיד: "אתה מקבל את המספר שעות האלה בחודש בתמורה לשכר זה. אם מספר השעות עובר את ה--- את ה--- אם מה שאתה דורש ממני עובר את מספר השעות האלה, אז כל שעה נוספת היא במחיר הזה והזה".

           רגע, ניר כותב שיש שלב של פוסט פרודקשן כמו ריטושים בפוטושופ, אחרי שעובדים על זה, זה כבר שלב הפינישים ואין דרך חזרה, אלא אם חוזרים הרבה אחורה, וכבר לא משתלם לשני הצדדים. הקולוריסטים. אממ ---

משה:   נתתי דוגמה שכאילו אם --- אם מסרנו הדמיה סופית ברזולוציה של 5,000 פיקסלים ועבדנו עליה מלא זמן בפוטושופ, והמסכות שם והכול שמה והכול מקובע, זה באמת bitch and a half לשנות את זה. אז מה שכתבתי פה זה שבעצם כל שינוי, בוא נגיד אם זה שינוי קטן, אז כאילו עושים מערוף וגומרים עם זה, כאילו אם זה משהו בקטנה ממש. אבל אם זה שינוי זווית, למשל, של המצלמה – בום! הלך כל ההשתלות של האנשים, הלך כל ההשתלות של המכוניות, הלכו העננים, הלכו הכול – אז במקרה הזה אני אומר ככה: "טוב, סבבה, אם משנים את זה, זה אומר 80% משווי המבט הזה, והמבט הזה שווה איזה Z,ZZZ-Y,YYY שקל, כי זה מבט גדול, ונגיד שזה מבט שזה כולל המון המון פרטים80...

גליה:    מה שאתה אומר משה זה ששינוי, שינוי זווית המצלמה זה שינוי מהותי.

משה:   כן. יפה מאוד.

גליה:    כי הוא משנה את כל המבט.

משה:   נכון.

גליה:    ולכן אנחנו תמיד צריכים לדאוג שיהיה לנו סעיף בחוזה שמדבר על כך ששינויים אחרי שלב מסוים, שאתם תגדירו אותו, אבני הדרך, "אחרי שלב מסוים אתם מבקשים שינויים, אוטומטית זה תמורת תשלום". "אם אתם מבקשים שינויים מהותיים – לא משנה באיזה שלב הוא מגיע, כי זווית המצלמה זה כבר בשלב הראשון, ואני כבר מתחיל לעבוד לפי זווית המצלמה, וזה הבסיס – אם זה שינוי מהותי כזה, זה כרוך בתשלום". אנחנו חייבים כשאנחנו קובעים את אבני הדרך, אנחנו גם קובעים ששינויים מסוימים שנדרשים על ידי הלקוח, הוא חייב לדעת שיש שינויים שיעלו לו כסף. כי דורשים מאיתנו עבודה. עבודה מחודשת, עבודה מרובה. זה לא יחול עלינו.

משה:   קרה לי ששלחתי ללקוח הדמיה, וההדמיה הייתה ב-5K, 5,000 פיקסלים, ורק בהדמיה הסופית, אחרי שכבר מסרנו והכול היה בסדר וזה וזה וזה, פתאום אמר "טוב, תשנה את האישה הזאתי ל--- מה --- עם צבע חום או משהו כזה או צבע לבן או וואט אבר". כאילו, וזה להעביר את כל העסק הזה מחדש, זה לא כאילו לעבוד בפוטושופ ---

גליה:    והוא אין לו מושג עד כמה זה מהותי.

משה:   אין לו מושג. לא, אין לו שמץ של מושג.

הוא לא יודע עכשיו שצריך להעביר את כל העסק הזה מחדש, ב-Pipeline (צינור עיבוד נתונים).

כי זה תלת-ממדי. אז, כן, יש לנו טריקים שאנחנו יכולים לשנות רק את האזור המסוים או לשנות בפוטושופ איזה משהו קטן, אבל עדיין, שמה לא רציתי להסתבך, כי זה צל וזה תלת-ממד, אז שיניתי, ורינדרתי מחדש.

אז  בתכלס במקרה הזה הספציפי שלי פשוט עשיתי טובה לבנאדם, כי ידעתי שהפרויקט נגמר בתוך 24 שעות. ידעתי שאין סיכוי לחצות את הסף הזמן של 24 שעות, אז אמרתי: טוב, יאללה, אני סופג את זה. אבל אם הפרויקט הזה לא היה לו איזשהו טיים-ליין שאני ידעתי שכאילו יש דגל שאנחנו מגיעים אליו, זהו – אז, כן, זה היה מתומחר לגמרי.

גליה:    כן. או אם הסיטואציה היא גם שונה – לקוח אחר, לקוח --- אתה לא יכול לאפשר לעצמך לעשות טובות. יש הרבה נסיבות שמביאות אותנו לפה, אבל העניין הוא שממה שאתה אומר זה, וגם משהו שרציתי להגיד קודם, ש"שינוי מהותי" בהגדרה שלו זה הגדרה אפורה מאוד. זאת אומרת מה זה שינוי מהותי? והרבה פעמים לקוח אומר: אוקיי, רק תשנה לי את הצבע הזה של השמלה שלה, אבל הוא לא מבין במה זה כרוך, אין לו מושג בעבודה שלך.

משה:   זה שיקול דעת היוצר.

גליה:    כן. או לתת דוגמאות, שאתה יכול לצפות בפרויקט הספציפי.

משה:   כן. אפשר: שינוי מצלמה, שינוי של משטח גדול.

שינוי באיזושהי חוקיות של הדמיה, למשל "תחליף לי את כל האנשים האלה למקווה לנשים", אז "תחליף לי את כל ה---",יש לפעמים מקרים שבהם לקוח יכול להגיד "טוב, תחליף לי את זה לש'יחים סעודים כי ההדמיה לא נראית לי ככה".

ג'ני:     אז בעצם השינויים הם כל כך מגוונים שאין באמת [דרך] לשים אצבע, אי אפשר לרשום את זה. אני מנסה להבין מהם הדברים שכן ניתנים להגדרה.

גליה:    אפשר לתת דוגמאות.

ג'ני:     אני לא יודעת, כאילו איך אנחנו בעצם יכולים? מממ.

גליה:    אפשר לתת דוגמאות, ו--- ו--- וזה נכון, ההגדרה היא באמת אפורה. אז אנחנו מסתמכים על ההיגיון הבריא של שני הצדדים, וכמו שמשה אמר, לפי שיקול דעתו של יוצר ההדמיה, שלכם. זאת אומרת משאירים בעצם לכם את הפתח לבוא ולהגיד ללקוח "מדובר בשינוי מהותי".

נגה:     כן, חשוב להכניס מה זה "שינוי מהותי" בתוך החוזה.

משה:   יש לי הצעת ייעול, יש לי הצעה קלה יותר.

שכל אחד מכם, שרואה ושומע אותי, יחזור אחורה לפרויקטים אחרים, יסתכל על מה לקוחות או אדריכלים או מעצבים אחרים אמרו לו לשנות בהדמיה עוד בשלב של סבבי התיקונים, ואז להבין מזה, זאת אומרת להסיק איזה --- איזה שינויים ביקשו ממני לעשות בדרך כלל על ההדמיות שלי, ואילו שינויים אני צופה שהם יהיו קטסטרופליים אחרי שאני מוסר את ההדמיה הסופית. כמו, למשל, מישהו עכשיו שאומר "לשנות את הקיר מבריקים לטיח אפור". זה שינוי מהותי שאתם יודעים שהוא שינוי מהותי. אבל כשזה קורה בשלב מוקדם מאוד בפרויקט – זה סבבה. לזה זה מיועד. אז קחו את השינויים האלה שקיבלתם ותחילו אותם על חירום. זהו. שכל אחד יבין מה לגזור משם.

גליה:    ודרך נוספת ליצור בהירות זה לקבוע בחוזה שלבים שבהם הלקוח יכול לבקש את השינויים האלה. כמו שאתה אומר, משה, אם זה נעשה בשלב

מסוים. בדיוק. "באבן דרך ספציפית אתה יכול לשנות את מה שאני מגדיר לך, אך לאחר מכן השינוי כבר הופך להיות מהותי, וזה יהיה כרוך בתשלום".

משה:   נכון. ושוב פעם, יהיה --- כאילו יש פה --- נשאיר את זה ש--- תחום אפור קטנצ'יק, כי יש לקוחות לפעמים שרוצים את השינויים הקטנצ'יקים – אנחנו ניתן להם את השינוי הקטנצ'יק הזה. אנחנו לא נמנע מהם איזה משהו. אבל אני מדבר איתכם על שינויים באמת קטנים. כמו "תחתוך לי מצד ימין את ההדמיה טיפה" או לשנות פרופורציה או לחתוך אותה אחרת. כאילו זה דברים שהם בקרופ אנחנו עושים, עושים את זה בשנייה. אז כאילו אנחנו לא נהיה קטנוניים עם לקוחות, אבל כן נעמוד על הזכות שלנו אם אנחנו עכשיו מזהים: "מה? שיט, עכשיו כאילו עוד איזה 3 שעות עבודה? – לא, לא בא לי". אז כן. מעולה.

ג'ני:     משה, אפשר שאלה?

גליה:    כן.

ג'ני:     האם אני מבינה נכון שבעצם נגיד יש לנו את השלב אל"ף, סקיצה אפורה שבה, בוא נגיד, לא ניתן לשינוי, ברגע שהם מחליטים על זווית בשלב הראשון, לא ניתן לשנות את הזווית בהמשך הדרך. ואז יש לנו שלב סיבובי תיקונים, ששם אנחנו משחקים עם החומרים, לא יודעת, מודלים, מה שלא יהיה, מגיעים לשלב האחרון, של מה שכתב ניר בעצם, ששם לא ניתן לשנות באמת כבר דברים קטנים, כמו טקסטורות וכאלה. בעצם, יש את השלב אפס, הגדרת זוויות, ויש שלב אחד לפני האחרון, שבו כבר הכול מוגדר, וכל שינוי כרוך בתשלום, כולל זוויות.

משה:   כן, זה נכון.  וחשוב לציין שקביעת זווית היא מקדימה להכול. כי תחשבו על זה שאתם מסתכלים מאיזושהי נקודה מסוימת, ואתם לא רואים מה שקורה מאחוריכם, יש לכם איזשהו קונוס, קונוס של זווית, ורק מה שנכנס לפריים, אתם משקיעים בו. אז אם עכשיו הלקוח אומר: "לא, תזיז את המצלמה טיפה ימינה", ופתאום בום! כאילו כל העיר נגלית לפניכם, אז קצת --- זה הפתעה קשה.

ג'ני:     אז אתה מקפיד על זה שהזווית מוגדרת כבר מההתחלה, ואתה לא מאפשר לשינוי בדרך כלל?

משה:   רק אם זה לא מהותי. זאת אומרת אם הוא אומר: "תזיז טיפונת ימינה", אין בעיה עם זה; "תעלה טיפה למעלה", אין בעיה עם זה. אבל אם זה מגלה עולם חדש, זה בעיה.

ג'ני:     מממ.

משה:   כי אמרנו בהתחלה, קבענו עם הלקוח בהתחלה: "זו הזווית", ואנחנו מתחייבים לזווית הזאתי, ואנחנו מפרטים אותה, ומוסיפים דברים ועושים את ההדמיה הכי יפה שיכולה להיות, אבל ברגע שהוא משנה לנו זווית, אנחנו רואים משהו חדש, אתה יודע, לא שינוי קטן כמובן – זה בעייתי מאוד. כי זה כאילו השקעה חדשה.

נגה:     אוקיי. עבודה עבור ספקים – אותה סכנה כמו עם עבודה עם משפחה וחברים. נורא חשוב לסגור את הדברים בכתב או להעביר למישהו אחר, אלא אם כן זה ספק שאתם לא רוצים לעבוד איתו יותר.

           עבודה לא מסודרת – מקרים בהם לא יכולנו לעזור – אלה מקרים שבאמת חברי האיגוד או חברות האיגוד לא יכלו לשחזר את מהלך העניינים. זאת אומרת שמתישהו הדברים השתבשו, ונוצר איזשהו סכסוך, והם לא יכלו לשחזר את מהלך העבודה. אתם צריכים להיות מסודרים. אני מניחה שזה לא רק למקרה שמשהו ישתבש, אלא תמיד חשוב לעבוד בצורה מסודרת.

גליה:    כן. תשמרו את כל ההתכתבויות שלכם, תעשו לכם תיקיות מסודרות של התכתבויות במהלך העבודה. גם אם שום דבר לא משתבש, אבל אתם צריכים לחזור אחורה כדי לשחזר משהו, זה תמיד עוזר.

נגה:     כן. גם תחזרו על מה שאומרים לכם. כמו, אני לא יודעת, יש את השיטה הזאת, אני חושבת שקוראים לזה "תקשורת מקרבת" או משהו כזה.

גליה:    שיקוף.

נגה:     כן. שאחרי שאתם מדברים עם הלקוח, מדברים איתו בטלפון, והוא אומר לכם: "אני רוצה את זה ככה וככה וככה" בשיחה של חצי שעה, אז להגיד "כאילו, אוקיי, כמו שקבענו, אני ממשיך לעשות ככה וככה וככה", במילים שלכם, כדי שיהיה ברור באמת שאתם מדברים על אותו דבר.

גליה:    כן. אני תמיד ממליצה פשוט לעשות סיכום שיחה ולשלוח את הסיכום הזה במייל.

שזה יהיה בכתב, וזה יהיה ברור לכולם. זה איזשהו מין "חוזה" או נספח לחוזה שכבר חתום, זאת אומרת.

נגה:     כן.

עבודה עם חו"ל – אם מישהו לא משלם לכם בחו"ל, אין כמעט --- אין שום דבר שאתם יכולים לעשות לגבי זה. יש, אבל זה יעלה לכם ---

גליה:    יש, אבל זה מאוד מאוד יקר ולא משתלם.

נגה:     נורא יקר. נורא נורא יקר. שימו לב שכשאתם עובדים עם חו"ל, תקבלו את כל הכסף מראש. או ש--- או שתקבלו את רוב הכסף, וחלק ממה שלא זה --- תחשבו שיש סיכוי שאתם תאבדו את זה. כי  החוק הישראלי לא תקף בחו"ל. אגב, החוק הישראלי – היה לנו מקרה של אי-תשלום ביהודה ושומרון. וגם שם יש --- יש בעיות.

גליה:    כן.

           מלכוד משולש (אדריכל ויזם שאמור לשלם) – זה

קלאסי. מאה אחוז הולך להשתבש. ויש לנו כמה מקרים --- יש לנו לדעתי מקרה אחד פתוח בעניין הזה.

גליה:    אחד, כן.

נגה:     מעצבת הזמינה עבודה, והיא טוענת שהיא לא צריכה לשלם, כי היה לה ברור שהיזם אמור לשלם. עכשיו, יוצר ההדמיה עבד מול המעצבת, לא היה לו בכלל קשר עם היזם, ופתאום היא זורקת אותו על היזם. היזם כמובן אומר: "אין לי מושג על מה מדובר", אבל גם אם יש לו מושג, זה עדיין לא אומר שהוא ישלם. ולכן אני חושבת – לא להיכנס לעסקאות משולשות כאלה.

ג'ני:     מה לעשות? אצלי כמעט כל העסקאות נראות ככה. עם יזם ואדריכל, כאילו [צוחקת].

גליה:    אז, תראי, זה בדרך כלל עסקאות משולשות, כי ככה אתם עובדים; יש גם יזם וגם אדריכל. אבל, אל תיתנו להם לעשות לכם אי-סדר, אתם תשליטו את הסדר, אתם תחליטו מי האדם או מי הגוף שמולו אתם עובדים, ומי הגוף שמשלם, ואתם תסדירו בחוזה מול מי שמשלם לכם איך הוא משלם, מתי הוא משלם. וזה תנאי לתחילת עבודה. אל תשאירו שום דבר ל"ככה עבדתי איתו, וככה אני תמיד אעבוד איתו", ואל תשאירו שום דבר, שום פתח למקור של טעוית.

נגה:     גם בהרצאה הראשונה שעשינו הדגשנו את עניין הלדעת מול מי אתם עובדים, מי אחראי על ההערות ומי אחראי על התשלום.

ג'ני:     אז בעצם במקרה של משולש ---

האדריכל, כאילו, היזם הוא שוכר את השירותים של האדריכל. מבחינתי הוא עובד של היזם, אני לא תופסת אותו כלקוח שלי, נכון? בגדול, כאילו מבחינה חוקית. הלקוח שלי זה זה שמשלם לי.

גליה:    תראי, מבחינה חוקית זה מה שתסדירו בחוזה. החוק לא מגדיר מי הלקוח שלך, את מגדירה מי הלקוח שלך.

זה יכול להיות האדריכל לצורך העניין. אם. האדריכל מזמין לכאורה, מזמין אתכם, כי איתכם יש לו ניסיון טוב, אבל מי שמשלם הוא היזם. ולכן ההתקשרות שלכם צריכה להיות מול היזם. אוקיי? האדריכל רק הביא לכם את העבודה, יצר בשבילכם את הקישור, אבל אל תיתנו לזה שום פתח שהאדריכל הוא זה שיגיד לכם "הינה העבודה, יהיה בסדר", ומתחיל לעבוד איתכם, ואין לכם שום תקשורת עם היזם, שהוא בעצם צריך לשלם. אתם עלולים להימצא במצב של "רגע, היזם אומר 'אני לא הזמנתי שום דבר, אני לא יודע במה מדובר'".

משה:   חברים, כמו שיש בפרויקטים יועץ מיזוג, יועץ מעליות, יועץ אינסטלציה, קונסרוקטור – אנחנו לא שונים מכל בעלי המקצוע האלה. אנחנו לוקחים חלק מהפרויקט [משתתפים בפרויקט].

גליה:    נכון.

משה:   אנחנו עובדים עם תוכניות של אדריכל, ואנחנו תורמים איזשהו נדבך לפרויקט הזה, לטובת הפרויקט. אז כמו שהיועץ מיזוג הוא לוקח את התוכניות של האדריכל, והוא בעצם נותן לאדריכל הערות, שם את התעלות שלו, את המערכות שלו, מפנה מקום לדברים שלו – גם אנחנו לוקחים את התוכניות של האדריכל, אנחנו לוקחים, אנחנו נותנים להן איזושהי אינטרפרטציה, שיש לה את הפינג-פונג שלה, אבל בעיני היזם או בעיני --- הנקודה הזאתי, שהיא נורא חשובה – המלכוד המשולש הזה הוא וואו, כאילו זה --- זה היה מדליק לי אלף נורות אדומות – אנחנו לא שונים משום יועץ שמשלמים לו בשביל שיעשה את העבודה שלו. אוקיי?

אתם צריכים למצב את עצמכם ככאלה, כי ברגע שאתם מגיעים ליזם, ואתם אומרים לו: "חביבי, אני לא שונה מיועץ מיזוג, אינסטלציה ומעליות", וזהו, ואז הוא מבין את המקום שלנו, ויש לנו את הכבוד שאנחנו מגיע לנו.

גליה:    אבל, משה, יכולות להיות גם סיטואציות אחרות. זאת אומרת שלא היזם פה הוא זה שהזמין את העבודה, אלא דווקא האדריכל, שמשווק את עצמו, או מעצב הפנים ---

משה:   יותר קל.

גליה:    שמשווק את עצמו, והוא זה שמזמין את העבודה.

משה:   נכון. נכון, נכון. אז זה יותר קל עכשיו.

גליה:    ולכן אתם --- נכון, זה יותר קל, ויחד עם זאת זה מחייב תמיד לסגור חוזה מול מי שמשלם.

משה:   את יודעת מה חשוב במקרה כזה?

מה שחשוב במקרה כזה שאם אנחנו עובדים מול אדריכל, ויש יזם שהולך לקבל את התוכניות ולשים את זה באתר שלו, את סעיף הקרדיט האדריכל שקיבל מאיתנו את התמונה הסופית, צריך לדאוג שאם קולגות שלהם או יזם או כל צד ג למעשה שהולך לפרסם את ההדמיה, שם תג, שם לינק, שם לוגו, שם את השם שלנו.

גליה:    וגם הזכות לתשלום. זאת אומרת גם לדאוג לעצמך מי משלם.

משה:   כן.

גליה:    ופה השאלה צריכה להיות למי שפונה. אם האדריכל פנה אליך ורוצה עבודה, אתה אומר: "אוקיי, מי משלם לי? מול מי אני סוגר את החוזה?".

ומול מי שאתה סוגר את החוזה, אתה סוגר את כל הזכויות שלך, החל מתמורה, קרדיט וכל דבר אחר – זכויות ביטול, כל דבר. החוזה עצמו צריך להיות סגור מול מישהו.

משה:   כן. אמרת את זה יפה.

נגה:     מול מי ש--- מול מי שחותם על השיק.

משה:   אמרת [נגה] את זה יפה: מי, מתי ואיך.

נגה:     החוזה צריך להיות סגור מול מי שחותם על השיק, ומי שחותם על השיק גם קובע מי האחראי מבחינה אומנותית. זאת אומרת היזם יכול להיות זה שחותם על השיק, אנחנו חתומים מול היזם, והיזם ישים את האדריכל, האדריכל לוקח את ההחלטות האומנותיות, והוא נותן את ההוראות. כי גם זה לפעמים משתבש. זאת אומרת --- שוב, זה נמצא בהקלטה הראשונה [החלק הראשון של הוובינר], אבל יכול להיות מצב שבו נלקחו החלטות, ואז היזם בא ואומר כאילו: "כאילו, לא, מה פתאום? אני --- אני בחיים לא הייתי עושה את הדבר הזה, לא הייתי עושה את ההחלטה הזאת". מקרה שנמצא אצלנו כרגע זה שבאה בימאית ואמרה לעורכת"דחוף דחוף דחוף דחוף דחוף דחוף", ואמרה: "זה בסדר, אל תדאגי, המפיקה תשלם לך, המפיקה תשלם לך כל סכום שתרצי". ואז כשנגמרה העבודה העורכת אמרה: "אוקיי, רק השכר שלי הוא ככה וככה למשמרת". ואז הבימאית אומרת: "כאילו, לא, מה פתאום? כאילו זה לא --- זה לא השכר שלך". והמפיקה פשוט מסרבת לשלם.

משה:   טוב, חוזים בעל פה זה בעיה.

נגה:     כן, חוזים בעל פה זה בעיה.

גליה:    אז עוד מילה אחת לפני שאנחנו מסיימים, לגבי חוזים בעל פה.

גליה:    זה משהו שהתחלנו בו בהרצאה הקודמת, אבל מאוד חשוב לי להדגיש לכם שכל חוזה הוא חוזה הוא חוזה הוא חוזה, גם אם הוא נעשה בעל פה, גם אם סגרתם אותו בווטסאפ או במייל, או פשוט שילמו לכם ועשיתם עבודה – עשיתם חוזה. אתם לא יודעים מה כתוב בחוזה, כי הוא לא כתוב ---

משה:   מה --- מה זה חוזה בעל פה? הקלטה של שיחה זה חוזה?

נגה:     כן.

גליה:    מה זאת אומרת "הקלטה של שיחה"? אם בשיחה סיכמתם דברים של תחילת עבודה ---

משה:   כן.

גליה:    אז כן.

משה:   וואו.

גליה:    בהחלט.

נגה:     כן, אבל אל תעשו את זה [צוחקת].

משה:   "- שומע? אני צריך עבודה.

- טוב, סבבה, אני אעשה לך את זה תמורת 1,000 שקל.

- אוקיי, ביי".

נגה:     זה חוזה.

אגב, זה חוזה גם אם לא הקלטת את זה.

גליה:    נכון.

משה:   אוקיי, פה --- פה זה קצת --- פה זה קצת מוזר. אפשר להמציא שיש חוזה? "אמת דיברתי" כאילו.

גליה:    תראה, אם עשיתם התקשרות בעל פה, וסגרתם את מה שסגרתם, בין אם הקלטת את זה או לא, אז סגרתם שאתה עושה עבודה ספציפית ב-1,000 שקל, אבל לא סגרתם את כל השאר, אוקיי? את כל הדברים האחרים שאנחנו עכשיו אומרים לכם להכניס בחוזים שלכם, אם זה קרדיט ואם זה מדיניות ביטולים ואם --- כל כך הרבה סעיפים שלא דיברתם עליהם, שהייתם מדברים עליהם אם הייתם שולחים בכתב, וזה מה שאני רוצה להגיד. שהחשיבות של חוזה בכתב, חוזה מסודר, שהשאיפה שלנו היא להוציא לכם איזשהו חוזה (לשים לינק)  שיהיה לכם קל להעביר אותו ללקוח, והוא יהיה קצר ותמציתי, כמה שאנחנו יכולים, כן? ויכלול את כל מה שאתם צריכים כדי להגן על עצמכם, וכדי ליצור בהירות מול הלקוח, זה --- זה הפתרון. אל תשאירו את זה לחוזים בעל פה. כי חוזים בעל פה, אחר כך כדי להוכיח מה אתה הבנת מול מה שהלקוח הבין, אתם תצטרכו לעמוד מול בית המשפט ולהרשים את השופט. וזה מקום לא טוב שאף אחד לא רוצה להימצא בו. אנחנו רוצים להימצא בחוזה ברור, בהיר, שאתה תעמיד את הלקוח מול החוזה, והוא יגיד "אה, נכון, סליחה, לא שמתי לב, סליחה. אני משלם לך". אוקיי? זה המצב שאנחנו רוצים להיות בו. לא רוצים להגיע לבתי משפט.

נגה:     כן, אנחנו לא רוצים להגיע לבתי המשפט, כי בתי המשפט לא מבינים את העבודה שלכם. הם לא מבינים מה אתם עושים, ומעבר לזה – ממה שאני נתקלתי בבתי משפט – אנחנו כותבים גם תביעות קטנות, בשאיפה להגיע למצב שבו אנחנו ניתן ייצוג מלא לחברי האיגוד; ככל שיותר חברי איגוד יצטרפו, נגיע מהר יותר. אז השופטים, כאנשים שעובדים כשכירים כל חייהם, אין להם מושג מה זה להיות עצמאי, וכשבא יזם ואומר להם – וזה קרה להם – כשבא יזם ואומר להם: "כאילו, מה פתאום? הנורמה בתעשייה זה ככה וככה וככה", אם הוא נראה להם אמין, הם יקבלו את העמדה שלו, לא משנה כמה היא מופרכת, לא משנה כמה היא טיפשית, לא משנה כמה היא מטומטמת. ולכן ממש ממש ממש אין צדק בבית משפט, לא מקבלים צדק, לא מקבלים פיצויים, וזה לוקח מלא שנים. מערכת המשפט הישראלית לא תקינה.

אני רוצה לחזור שנייה להקלטות, כי באמת כאילו בעידן הזה שכולם יש להם את המכשיר הקלטה המאוד מאוד זמין, אבל זה לא  כלי שמיש. כי אם משהו משתבש אתם בעצמכם, צריכים לחפור בין ההקלטות האלה ולחפש את המידע, ואחר כך לתמלל אותו ולהעביר אותו, ושהוא יהיה קוהרנטי ושהוא יהיה שמיש. ברוב הפעמים אתם תעדיפו לוותר על הכסף. ההקלטות – אל תסמכו עליהן. חוזה בכתב, בהתכתבויות בכתב, זה הדבר הכי נכון.

משה:   אני חושב גם, יש עוד דבר אחד שאני רוצה להוסיף לקראת סיכום המפגש הזה, שיש פה הרבה אנשים שאני חושב שגם אני הייתי במקום הזה לפני הרבה זמן, שחוששים בכלל לנסח חוזה או לעמוד על שלהם. כאילו, יש – אני רוצה שתבינו דבר אחד – לקוחות מהצד השני, גם אם אתם חושבים שהלקוחות יירתעו מחוזה, זה להפך. אז זה ממש עובד להפך. החוזה, לא רק שהוא מגן עליכם, לא רק שהוא מגן על הסביבה שאתם חיים בה, הוא גם מגדיר את גבולות הגזרה שלנו כלפי העבודה, כלפי הלקוח או כלפי צד ג – אם זה יזם, המלכוד שדיברנו עליו. והלקוחות שיקבלו מכם חוזה, אפילו שהוא לא מפונפן והוא כתוב רק באיזה דף כזה, או אפילו חוזה שהוא לאו דווקא כתוב כמו חוזה כזה מטורף אלא שלחתם הצעת מחיר עם ההדמיה – כמו שאתם מכירים, הצעות מחיר כאילו עם סעיפים של הדמיות, ולמטה יש בוכטה של טקסט ששמה כתוב הכול – זה גם בסדר, חתימה על זה, זה חוזה לכל דבר לעניין. אז לא לפחד מזה, להגיש את זה, לחכות לאישור. אני מבטיח לכם שלקוחות שרואים חוזים, ואפילו מעירים על החוזים, זה לקוחות יותר ענייניים, זה לקוחות שלוקחים את העבודה ברצינות, ייקחו אתכם ברצינות, ויותר טוב מזה אין. זאת אומרת שכולם יודעים מהן גבולות הגזרה, מהן אבני הדרך, מתי משלמים, איך משלמים, מי משלם. וזה ברגע שהכול ברור, אפשר לעבוד בכיף.

נגה:     קודם כול משה צודק, זה גם התנהלות מקצועית; כשיש לך הזמנת עבודה מסודרת, אז הלקוח לוקח אותך יותר ברצינות. מעבר לזה שהזמנת עבודה וחוזה הם מגינים גם על הלקוח. זה גם משהו שחשוב --- שחשוב להגיד אותו.

           נשאלה שאלה בצ'ט אם אנחנו נותנים ייעוץ והכוונה גם לאנשים שאין להם עדיין עסק, שהם בתחילת דרכם ורוצים להתעסק רק בעבודה, ולא בפוליטיקה והלוגיסטיקה. אז אנחנו נותנים ייעוץ והכוונה לכולם, לשכירים, לעצמאים, לפרילנסרים בכל שלב בקריירה שלהם. יש לנו חברות גדולות או חברות בינוניות, חברות קטנות ואנשים – עוסק מורשה, עוסק פטור והכול. אתם אנשים יוצרים, כל חברי האיגוד הם אנשים יוצרים, והעניין הזה של ההתעסקות בפוליטיקה והלוגיסטיקה – כולם שונאים את זה. אני גם שונאת את זה. אבל אין ברירה, זה חלק מהותי מהעבודה. ולפעמים אנשים פותרים את זה בכך שהם לוקחים סוכן או מנהל או מישהו שינהל עבורם את הדברים האלה. לפעמים אפשר להתקשר עם מישהו שיעשה עבורך את המשא ומתן, ושינהל עבורך את הזמנים, ואתה תהיה פנוי להתעסקות באומנות בלבד. בתחום שלכם אני חושבת שזה פחות נפוץ. זה משהו ---  זה תמיד עול, אבל ככל שעושים את זה יותר, וככל שמתנסים בזה יותר, זה הרבה פחות מאיים, וזה הרבה פחות --- וזה הרבה יותר קל.

גליה:    גם אנחנו פה מאוד מאוד תומכים בחלק הפחות נסבל הזה.

נגה ואני הרבה פעמים מצאנו את עצמנו במצבים שמעבר לייעוץ המשפטי אנחנו נתנו את ה את הרוח לנהל משא ומתן, לעמוד על שלכם, להפוך את זה ללמקצועיות, לחלק מכם, למקצועיות שלכם, ל"מגיע לכם". כי חלק מהחוזה זה לעמוד על מה שמגיע לכם, בין אם זה התמורה, בין אם זה גבולות העבודה, שעות העבודה, בין אם זה מגיע לנו שעות נוספות אם עבדנו בלילות וכו'. וכל זה הוא לכאורה לוגיסטיקה, אבל בסופו של דבר זה הגבולות שלכם וה---

נגה:     זה החיים שלנו.

גליה:    והחיים שלכם. כן.

נגה:     בסוף, הבירוקרטיה זה החיים שלנו. החלק האומנותי הוא החלק הקטן בזה. התפקיד של האיגוד זה לסגור את פערי המידע  בין היזם לבין חברי האיגוד. כי היזם עושה אלף משאים ומתנים בחודש, ברור שהוא הרבה יותר טוב בזה, וברור שיש לו הרבה יותר ניסיון בזה. מצד שני, ככל שאתם כאילו כל פעם, כל פעם שאתם עושים משא ומתן, ואנחנו גם עוזרים בזה וגם אנחנו מחברים אנשים צעירים לאנשים ותיקים יותר כדי שיעזרו להם, אז כל פעם אתם משתפרים בזה, וכל פעם כובשים עוד איזושהי חלקה ומרחיבים בעצם את גבולות היכולת שלכם. אני יודעת, זה כאילו מבאס, וזה קשה, אבל ככל שאתם עושים את זה יותר, זה נהיה הרבה הרבה יותר קל. ומותר לפחד מהחלק הזה בקריירה ולהתבאס ממנו, אבל צריך להגיד לפחד: "אוקיי, אני רואה אותך, אני --- אני מבין אותך, ואני בכל זאת --- ואני בכל זאת אעשה את זה".

גליה:    "אני בכל זאת אתקשר לנגה".

גליה:    כן, כן. זה באמת העזרה שאתם מקבלים כדי להפחית את הפחד ולהתמודד --- ולהיות מסוגלים להתמודד עם החלק הזה. הרבה פעמים הפחד נובע רק מחוסר ידע של מה מגיע לי, או מה מקובל.

נגה:     או מה אני רוצה.

גליה:    או מה אני רוצה, או מה נקודת המוצא שלי פה בכלל במשא ומתן. יש פה איזשהו קבלן שהוא איש עסקים, ואני --- אני רק יוצר. זה לא רק "אתה גם איש עסקים", ובגלל שאין לך ניסיון, אנחנו פה עם ניסיון מצטבר של כמה וכמה יוצרים מהתחום שלכם, פלוס ניסיון משפטי, פלוס ניסיון עסקי, ותיעזרו בנו. לפחות, אני בטוחה שתיעזרו בנו פעמיים-שלוש, ולא תצטרכו יותר, אתם כבר תלכו לכל משא ומתן בביטחון, וגם כשיהיו לכם עסקאות שהן לא ברורות, אנחנו --- אנחנו פה.

נגה:     כן. וזה גם בסדר להיכשל, וזה בסדר לטעות, וזה בסדר ליפול על הפרצוף, וזה ממש בסדר ש"ידפקו" אתכם, וזה ממש בסדר שינצלו אתכם – הכול, הכול, הכול התנסויות שהן שלבים בדרך. אי אפשר להימנע מזה. אי אפשר. אבל כן אפשר להבין שזה קורה לכולם, ושזה פשוט הופך אותנו לחכמים יותר ועוזר לנו לדעת מה אנחנו רוצים. ועוזר לנו גם יותר לסמוך על עצמנו. הרבה פעמים כשאתם בשיחה עם לקוח – אני חושבת, משה, שזה היה אצלכם בווטסאפ שמישהו דיבר על זה – כאילו, מישהו אמר: "צ' [מצקצקת בלשון], אין לי תחושה טובה עם הבנאדם, כאילו לא יודע, השיח, הזה וזה וזה וזה וזה".

משה:   כן. זה ממש תחושות בטן.

נגה:     כן, ממש, התחושות בטן מדברות חזק, וכדאי להקשיב להן. וככל שמתנסים יותר, אז גם לומדים את זה.

משה:   כן. נכון. זה מגיע עם הניסיון, זה מגיע ביחד עם הניסיון שלנו בפרויקטים שאנחנו עושים. הצעות המחיר שאנחנו עושים, עם הכישלונות, עם הסירובים, עם תגובות מוזרות. אנחנו לאט-לאט מתעצבים תוך כדי תנועה.

נגה:     ממש. ממש. ותהיו טובים לעצמכם. אל תתבאסו על עצמכם יותר מדי כשדברים משתבשים, או כשמשהו לא קורה לפי המצופה, ואתה אומר: "טוב, ידעתי את זה בעצם, ועדיין עשיתי את זה". זה ממש ממש בסדר. זה בסדר גמור. אין שום טעות --- זה לא טעויות, זה התנסויות.

משה:   אני כבר אומר את האובייס, אבל הקבוצה שלי בווטסאפ של ISRAEL 3D PROSE אנשים כבר מתייעצים, מקבלים חוזים, מדברים על זה, פותרים אחד לשני בעיות, או מייעצים אחד לשני עם כל מיני סיטואציות. אז יש הרבה תובנות שם.

           טוב, חברים, שאלות אחרונות לפני שאנחנו מסיימים? הולכים לישון.

ג'ני:     ושאלה ממש בסיסית – מתי שולחים את החוזה? בשלב של הצעת מחיר אחרי שאישרו את הצעת מחיר? האם זה הגיוני בעצם: אישרו הצעת מחיר, ואז אני באה עם חוזה, החוזה לא מתאים. איך נכון בעצם להתנהל עם זה?

משה:   מתי לשלוח את החוזה?

ג'ני:     כן.

משה:   אחרי שאספת את כל המידע שדרוש לך כדי לנסח אתאת הצעת המחיר הזאתי.

ג'ני:     יחד עם הצעת מחיר?

משה:   כן.  זה יכול להיות משפט, זה יכול להיות טבלה, זה יכול להיות הצעת מחיר עם נספח חוזי. אני הסתפקתי בעברי גם כן בהצעת מחיר עם לכתוב למטה בשדה של הערות.

משה:   והחתימה כמובן, הייתי מחכה לחתימה. חתימה כחולה, סרוקה, מבחינתי צילום בטלפון, וזהו.

ג'ני:     תודה.

גליה:    תשתדלי שהצעת המחיר היא החוזה, היא כוללת את כל התנאים בשלב הכי ראשוני שיכול להיות.

ג'ני:     מאיפה אני בעצם יכולה להשיג את החוזה? אני יכולה לפנות אליכם? להירשם באיגוד ולבנות לעצמי חוזה פרטי מתאים לדרישות ספציפיות?

נגה:     כן.

נגה:     את מצטרפת, אנחנו בונים לך את החוזה שלך, ומעבר לזה גם --- לפעמים את מקבלת חוזים מחברות, זה בדרך כלל קורה בחברות גדולות, יש להן חוזים משלהן, אז אנחנו עוברים עליהם ללא עלות, וכל פעם שחוזה חדש מגיע, זה פשוט מגדיל את הידע שלנו ואת היכולות שלנו.

ג'ני:     ההתנהלות היא דרך מיילים או שיש גם טלפונים?

נגה:     גם במייל, גם בטלפון. לי אין ווטסאפ. אבל יש לי טלגרם ויש לי סיגנל, ויש לי סמס רגיל. אז ---

ג'ני:     מגניב. תודה.

ג'ני:     תודה.

משה:   טוב, חברים, תודה שבאתם, שיהיה לכם אחלה ערב.

גליה:    תודה רבה, לילה טוב.

ג'ני:     לילה טוב.

נגה:     לילה טוב, ותודה למשה שארגן את זה, ותודה לגליה, שכאילו היא תמיד נורא חכמה.